מילה ותמונה

זה אותו אחד, אותו אחד שפעם דיבר כמו שאסור היה לו לדבר ונענש והוכה ומת.

ועכשיו הוא שוב כאן.

הוא מציץ מבעד לדלת ועוקב אחריי במסדרון.

כשאני מתקלח, אני רואה אותו בזווית העין.

כשאני סוגר את החלון, אני רואה את ההשתקפות שלו מאחוריי.

כשאני קורא לו הוא אף פעם לא בא.

זה אותו אחד, אותו אחד שפעם חטא חטא נוראי ונענש ונשרף ומת.

ועכשיו הוא רודף אחריי.

הוא דופק על הקירות ומזיז את הכסאות ומדליק את האורות.

הוא מושך לי בשיער ושורט לי את הגב.

הוא מקלל אותי בקול ובלב,

וכשאני רואה אותו מחוץ לחלון וסוגר אותו, הוא תמיד מצליח להתגנב.

הוא אף פעם לא מסתלק כשאני מגרש אותו.

זה אותו אחד, אותו אחד שפעם אהב אותי ושמר עליי.

הסתכל עליי מלמעלה כמו ענן אפור מלא בגשם ושמחה.

ועכשיו הוא כועס עליי.

הוא מפיל את התמונות ומקשקש על הקירות,

הוא מתעלל בכלב והופך לי את הצלחת מהשולחן.

כשאני רואה אותו עומד בחלון ואני מתקרב להתפייס, הוא מסתובב ומתרחק ממני.

כשאני מחפש אותו, אני אף פעם לא מוצא אותו.

זה אותו אחד, אותו אחד שפעם פגעתי בו כמו שאסור לפגוע ועכשיו הוא מעניש אותי.

שברתי את ליבו ובעטתי בו כשהוא שכב על הרצפה.

את דמעותיו ביטלתי ואת רעיונותיו דחיתי,

והשפלתי אותי ורוממתי אותו רק כדי להשפיל אותו שוב,

ושנאתי אותו גם כשאהבתי אותו גם כשנאתי אותו.

וכשהוא היה צריך אותי תמיד בחרתי להתעלם.

זה אותו אחד, אותו אחד שחיפש להושיט לי יד ודחה את ידי,

שחיפש לגעת בי וברח ממגעי,

שרצה לשמוע קולי וסתם את אוזניו,

שרצה שאתקרב אבל ברח.

אני חייב להשלים איתי.

אני לא עצמי מאז שאני לא שלם.