מילה ותמונה

הדרך הכי טובה לתאר את הכאב היא בשיר,

לכן אספר לכם שמסתובבים כמה בני זונות ברחבי העיר,

ילדים, בוודאי, מבוגרים לא יעשו את כזה דבר,

לסובב את הברז של המים, זה ממש מעשה אכזר.

אז בעשר בלילה אני רועד מקור,

מתפשט ונכנס מתחת לברז, מתברווז לי העור,

ואני מקלל בלבי את אותו ילד מפגר,

שיכיש אותו עורב, שיאנוס אותו פנתר.

הרגליים קופאות כי הרצפה עשויה קרח,

מחפש חריזה שתגרום לכם לחייך ותזכה אולי לשבח,

אחרי יום שגיליתי את המפגרת בנשים,

התעצבנתי על הממשלה ויש לי נאום שלם של "אני מאשים".

ואם לא שבח, תסלחו לי שביום שכזה אני משתמש בחרוזים,

אבל לא היו לי מים וגם לא לימונדה או מיץ תפוזים,

אז רעב וצמא ומת להתקלח,

אתם יכולים להבין למה אני קצת רותח.

עכשיו קצת פחות, הכל כבר מאחור,

נשארה רק העייפות שמשתלבת יפה עם הקור,

שיהיה לכם לילה טוב וחלומות נהדרים,

על שלום עולמי, אהבה ומים זורמים...

(נו, אני יודע שזה לא חרוז, אבל הדבר שהכי שימח אותי היום היה לגלות שמישהו סובב בחזרה את הברז הראשי)