מילה ותמונה

20 רקטות ירדו כגשם על הדרום הלילה.

בבוקר נכנסו משאיות לעזה.

קרוב ל-50 או 60 רקטות ירדו לפני יומיים.

לבני נוסעת להצטלם עם מובארק.

קסאם פוצע פלסטיני בעזה.

מד"א מביא אותו לשטח ישראל לטיפול.

2 ילדות פלסטיניות מתות מקסאם.

כותרת ראשית בכל אתרי האינטנרט בישראל.

ואני שואל - עד מתי?

עד מתי נתרפס בפני מובראק ונבקש את רשותו?

הרי הוא לא רוצה להתערב בעזה. הפלסטינים לא מעניינים אותו.

הוא טובח כל סודני שחוצה את הגבול.

אם היה נופל צינור ריק בשטחו הוא היה הופך את עזה לדיונה תוך שעה.

עד מתי נתן להם תרופות, אוכל וחשמל?

הם לא רוצים אותנו. הם לא רוצים את קיומנו.

הם לא רוצים להיות שכנים שלנו, הם רוצים את הבתים שלנו.

אז למה שאתן סוכר לשכן שכל בוקר ביצים מהחלון ושופך לי שמן על הכביסה?

שידאג לעצמו.

שהילדים שלו יראו מה אבא שלהם עושה, ויחליטו אם הם משנים.

אם הם לא עושים כלום אלא לוקחים חלק מתעמולת המסכנות של השכן העני, שימותו איתו מרעב, מחלות וקור.

עד מתי הצבא האדום יבקר אסירים ופלסטינים בלי לבקר את גלעד שליט?

אין ביקורים לגלעד שליט - אין ביקורים לאסירים פלסטינים.

זה כזה פשוט.

העולם יתעצבן, העולם ימחה, העולם יחרים.

שיזדיין העולם.

אין מדינה אחת שתסכים לזה, שתספוג את זה, שתבליג, שתוותר, שתאיים ולא תעשה כלום.

אין עיר בעולם שתושביה מופצצים כמעט יום-יום במשך 8 שנים.

8 שנים זה אלפי ילדים שגדלים בצורה מעוותת. מלאת פחדים, פראנויות ובעיות פסיכולוגיות.

8 שנים זה אלפי משפחות שישנות בממ"דים.

8 שנים זה אלפי זקנים שלא יכולים לרוץ למרחבים מוגנים ועומדים כמו ברווזים במטווח.

במקום שהתופעה תיעצר, תיגמר ולא נשמע שוב את המילה קסאם בימינו,

האיום רק מתרחב.

תחילה לנתיבות שנכנסה לקו האש  ועכשיו גם לקרית גת, לבאר שבע, לאשדוד.

על הפקרת הילדים, הגברים, הנשים והזקנים,

יסלח אלוהים לאלה שהנהיגו את העם והמדינה למצב המביש שהיא נמצאת בו עכשיו.

זה לא יגמר אם לא נגמור את זה.

שכל השכנים וועד הבית ימחו עד מחר.

שיפול ביצה על הראש שלהם, נראה איך הם יגיבו.