את לא תוכלי לדעת למה התכוונתי באותו לילה,
את לא תוכלי לגלות מה עמד מאחורי אותם שבבי רמזים ששלחתי לך.
את לא תוכלי לראות אותי מחייך,
את לא תוכלי לראות אותי צוכה או בוחק.
את לא תוכלי לגעת בי כשאני עירום וקשור במיטתך,
את לא תוכלי לנגב חזך ממני.
את לא תוכלי לראות אותי גדל ומתבגר וכובש,
את לא תוכלי לראות אותי נכשל ונופל ומתפרק.
את לא תוכלי לשמוע אותי שר שירי הלל,
את לא תוכלי לשמוע אותי מספר כמה נהדר היה ונורא שנגמר.
את לא תוכלי לאכול איתי ארוחת בוקר בבית קפה על חוף,
את לא תוכלי להתחלק איתי בבננה בתקופות שנגמר הכסף.
את לא תוכלי לנחש על מה אני חושב,
את לא תוכלי לשלם פני תמורת המידע הזה.
את לא תוכלי לנסוע אליי כשלא אוכל להגיע לביתך או ביתנו,
את לא תוכלי לחכות לי בשדה כשאחזור מארץ רחוקה.
את לא תוכלי לנשום את צווארי עם הריח המיוחד שלי,
את לא תוכלי לבשם שיערך בידיעה שאריח אותך בכל פעם שאחבק אותך.
את לא תוכלי להשקות אותי אלכוהול כדי שאזרוק לעזאזל את העכבות רק ללילה אחד,
את לא תוכלי להקיא לי באוטו.
את לא תוכלי להיות מקודשת לי,
את לא תוכלי לבגוד בי.
את לא תוכלי לאהוב אותי.
את לא תוכלי להיות נאהבת על ידי.
את לא תוכלי לשנוא אותי.
את לא תוכלי לגרום לי לשנוא אותך.
כמו אלוהים,
גם בך אני כבר לא בטוח שאני מאמין.
אומרים לי שאת קיימת, אבל איפה היית כל השנים?