מילה ותמונה

הנה יום שקיוויתי שלא יבוא אף פעם,

אל תתני לי כינורות,

רק רוצי איתי בין המכוניות הדוהרות.

חתכי נייר ואוהבים בוגדים,

קפה שאף פעם לא חזק מספיק,

אני יודע שאת חושבת שזה יותר מסתם מזל רע.

הנה, תראי, בובה,

זה כתוב בספרים,

זה האל"ף-בי"ת של מתבגרים.

תרגעי רגע, בובה,

אל תאבדי את הראש,

כי אף אחד מאיתנו לא היה מלאך,

ואת יודעת שאני עדיין אוהב אותך.

הברק של הזיעה הקרה של האשמה נצנץ על מצחך,

הסתכלתי עלייך מתפתלת ככה במשך שנים,

את לא יכולה להמשיך ככה.

עכשיו זה זמן רע, כמו כל זמן אחר.

        ....................

מכירים את זה שמישהו שולח לכם שיר והוא סתם נשמע מרגש, יפה, נחמד, נוגע, אבל לא ממש שייך,

ואז בוקר אחד אתם שומעים אותו ומבינים מה רוצים מכם?

שבוע של הדממה כאן בבלוג.

מקווה שאתם עדיין חיים.

ואם אתם חיים,

אני מקווה שאתם עדיין זוכרים אותי.

סתם התחלתי לתהות אם זה שוב פעם אני שהרסתי.