מילה ותמונה

יש לי רק בקשה אחת ממך.

זה ציטוט משיר לא מדהים,

של זמר די שערורייתי בכל מה שקשור לבחירת מילים.

רק בקשה אחת.

ואני רוצה לבקש אותה ויודע שאין לי הזכות.

כי אני יודע שמישהו אחר כתב את השורה הזאת בשביל מישהי אחרת.

ואני יודע שאולי עכשיו, ממש עכשיו, מישהו אחר מבקש ממישהי אחרת את השורה הזאת.

וזה עומד לי על קצה הלשון.

ואולי זאת ההסתפקות התמידית שלי במועט.

אולי זה איך ששורה משיר חוזרת שוב ושוב באוזן ובמוח,

ואולי זה כי אני יודע שזה כל מה שאי פעם אוכל לבקש.

וזה קצת קשה לי, כי אסור לבקש דברים כאלה.

ומעולם לא חשבתי שאוכל לנסח זאת טוב יותר.

אומרים שאני טוב בניסוחים כאלה ואחרים, אבל את זה לא יכולתי לתאר טוב יותר.

מצד שני, אני די בטוח שמישהו אחר אמר לך את זה טוב יותר.

אבל אני לא מישהו אחר. אני לא יכול להיות טוב יותר.

אז אני לוקח אוויר ומסתכל עלייך ואת לא מבינה ומחייכת במבוכה.

ואת שואלת שוב "נווווווו" מפונק ומתוק שגורם לי לרצות לצבוט אותך בלחי.

ואני לא יכול לבקש את זה פתאום זה נשמע לי מטופש.

איך מבקשים דברים כזה?

וזה לא משהו גדול.

זה משהו טבעי שאת עושה ממש עכשיו, ורק אני אידיוט, מייחס לזה חשיבות מיתית.

אבל את אוהב את האידיוט שאני.

אז אולי זה בסדר.

"מקיץ אל חלום" מתנגן לנו באוזניים.

זה תמיד עושה לנו לבכות.

אבל את תמיד עושה לי לחייך. אני בדילמה.

ולא מצליח להבין אם בא לי לצחוק או לבכות.

הבוקר כבר כמעט עולה.

את שמה ראש אל כתפי ואנחנו מסתכלים על הזריחה.

את מתחילה לבכות.

שאלתי מה קרה.

סיפרת לי שהשקיעה תמיד מזכירה לך את אבא.

שלפני שמת הלכתם לים. את הוא ואמא ואחיך.

עם הבלון חמצן וכסא גלגלים וזונדה וראש קירח ועיניים מתות וגוף כחוש ובלי תקווה.

חיבקתי אותך ואת שיחררת.

בכל פעם שבכית רציתי למות.

הרגשתי כמו ילד שאבד את ההורים בקרקס.

היית הכוח שלי וכשלך נגמר הכוח, אני הייתי כמו בלון מפוצץ.

אבל אף פעם לא בכיתי לידך.

לא רציתי שתראי אותי חלש.

ידעת שאני בוכה אחרי שאת נרדמת. אבל אסור היה לך לראות אותי חלש.

מישהו מאיתנו צריך להיות חזק.

את היית כזאת, אני נראיתי כזה. זאת הייתה חלוקת העבודה שלנו.

והנה הבוקר כבר מגיע וצריך לחזור בחזרה לבית החולים.

עם בלון חמצן וכסא גלגלים וזונדה וראש קירח ועיניים ומתות וגוף כחוש ובלי תקווה,

ובקשה אחת שלאורך כל הלילה לא העזתי לבקש.

כי איך אוכל?

שנתיים אחרי אבא שלך,

ואחרי שהייתי שם איתך לאורך כל הדרך,

ועכשיו החרא הזה אוכל אותך,

איך אוכל לבקש לראות אותך מחייכת רק פעם אחת קטנה אחרונה?