מילה ותמונה

אני לא מבין.

בין הסקס שתיארת

לשברון הלב שסיפרת

לרצון לקפוץ מבניין שהזכרת

לתחושת האבדון שהסברת,

לא הבנתי איפה הילדה המחייכת.

והסתכלתי על התמונה המחייכת הזאת שעות.

שעות.

ואני לא מבין.

פשוט לא תופס,

איך אדם שמחייך ככה,

יכול להיות עצוב ככה.

וכן, הרציונל אומר "תקופות".

אבל זין על הרציונל,

נראה לך שיש משהו הגיוני בך?

כי אני לא מצאתי אותו עדיין.

וכבר יום שלם שאני מסתובב ולא מפסיק לשאול

את עצמי את השאלות

שאני לא יכול לשאול אותך,

כי אני לא יודע אם תגיבי ואיך.

אני לא מצליח לזהות מי את,

ואני לא יודע איך לדבר עלייך

כדי שתישארי כאן,

ותתקרבי ותתני לי להגיע.

ואני לא יודע איך לעשות את זה.

כי אני מסתכל עלייך מחייכת באושר

שאני לא מכיר.

ואני קורא אותך מתייסרת בכאב

שאני לא מבין.

ואני רוצה להבין,

ואני רוצה שתגידי לי.

אבל לאנשים כמוך בד"כ אין מקום

לאנשים כמוני בחייהם.

אני שקט מדי,

שפוי מדי.

את צריכה טירוף.

אולי כי את שפויה וצריכה איזון.

אולי כי את מטורפת בעצמך

וצריכה מישהו שיבין אותך.

ואני לא מבין.

את שבירה או שוברת?