מילה ותמונה

שמעון בוסקילה פורט על גיטרה,

ועל הנימים הכי דקיקים וחזקים בגוף.

הוא גורם לי להתאהב מחדש באמא,

ועבורי, שהייתי חרא של בן רוב השנים,

זה לא עניין של מה בכך.

הוא גרם לי לפחד שהיא תלך ותשאיר אותי בלעדיה.

זה מתחבר לפחד הזה שבנסיעה מאחד המשחקים של נתניה,

באמצע שיחה על כל מיני עם אבא שלי, הוא זרק לי

"לך תדע עוד כמה זמן נשאר לי".

רציתי לפתוח את הדלת של האוטו ולבעוט אותו החוצה.

מה אתה מדבר ככה באמצע החיים?!

מה אני צריך לשמוע את החרא הזה?

ואני חרד כי הם באילת,

ואני מתקן עוול של שנים ושני האחים שלי (השתיים האחרות לא באות במניין),

ישנים אצלי בסופ"ש הזה.

אני מרגיש שוב כמו אחד שיש לו משפחה.

ואני מנסה לכתוב לך, ולא מצליח לי.

ואז את באה ואני שואל, ברוח השיר "משיתי?"

את עונה "אני?"

אני מחייך, כי התגובה של רוב האנשים הייתה "מה?!"

אבל את מבינה אותי.

את אחרת.

אני חייב להישאר עם שמעון בוסקילה, אבל השיר הזה עוצר אותי.

אני מכניס לרשימה שיר חדש.

ושוב גיטרה והגייה מושלמת ומילים נדירות,

ואנחנו מדברים על דברים מצחיקים ואני שומע שיר על אהבה ומתרגש ולך אפילו אין מושג.

מספרת לי על אחותך ומראה לי אותה,

ואני חושב "אולי עוד נהיה משפחה".

ואת לא יודעת.

ואני יודע שאין דבר רחוק יותר מהיום שבו אני אכבוש אותך.

יבוא שלום, יבוא משיח, שמי מגידו ייפרצו, כוחות הטוב וכוחות הרע יילחמו ויגמרו,

סוף העולם היהודי, הנוצרי, המוסלמי, הבודהיסטי, המאייאני, וכל יום דין אחר יבואו קודם.

אבל אני מחכה.

יש לי סבלנות.

כל חיי אני מחכה.

למיתית, לארורה, לזאת שלא ידעה וזאת שלא רצתה וזאת שלא יכלה.

אז שלך לא אחכה?...

ואני יודע שבדרך יש עוד מי שצריך להיפסל ולהיכשל ולהישאר מאחור.

ואני אהיה כאן כדי לקבל את המטען,

ואתקשה להתמודד איתו, ואהרוס.

אבל כל מה שקרה השבוע אותת לי ללכת בדרכי אלייך.

לתת לך את כל מה שלא יכולתי ולא רציתי לתת בעבר.

אני מכיר אותך יום וחצי.

ואת כבר שולטת על המחשבות והרגש.

הפנטזיות כולן שלך.

גם הרצונות.

וזה מסוכן וזה מחורבן.

אבל אני אוהב את זה.

אחרי כ"כ הרבה זמן, אני חי שוב.

אני חי עם אמא ואבא ועם האחים שלי,

ובעבודה שלי,

ויש לי קצת יותר חברים מאי פעם.

ויש אותך.

גלגל החיים מחייב את האושר הזה אחת למיליון שנים.

אח"כ האכזבה, אח"כ השבירה.

אח"כ הריקבון.

לידה מחדש והבשלה.

אבל לא רוצה.

אין לי כוח.

רוצה להישאר איתך.

פיקניק בהרי ירושלים,

גיטרה בחופי בת ים.

אסאדו על האש.

מרטיני תפוחים ביד.

לא יודע אם זה הולך ביחד, אבל למי אכפת.

רגע לפני שאת שוברת לי את הלב,

תני לי לדעת.