מילה ותמונה

סטייק שיכול להשביע פומה,

יין אדום בצבע שיכול לפתות גם את דרקולה,

מפה לבנה שיכולה לעטוף ענן בגן עדן,

סכו"ם שמלכת אנגליה הייתה מתבאסת ללכלך,

והנערה הכי יפה בעולם.

עגיל נוצץ, חיוך קורן,

שמלת ערב שלא הייתה מביישת אף כוכבת הוליוודית.

נעלי עקב שעד עכשיו אני לא מבין למה התעקשת עליהם.

נעלי ספורט היו הולמים אותך באותה מידה. אבל אני משוחד. כבר דיברנו על זה.

אכלנו ודיברנו ושבענו ושתינו וצחקנו.

ליוויתי אותך לאוטו לבן מנצנץ שיצא מפוליש רק שלוש שעות קודם לכן.

המיזוג היה מדויק.

המוזיקה הייתה מושלמת.

גל ירוק ביציאה,

דרך פנויה כל הדרך.

הגיר אוטומטי, אבל היד שלי על ידית ההילוכים ושלך בתוך שלי.

-על כמה אתה?

-90, בערך.

-למה אתה לא מאיץ?

-לכמה?

-120?

-אבל על 90 ייתן לי יותר זמן איתך. משהו כמו 33 אחוז?

-הגיוני.

-אז להעלות ל-120?

-רד ל-80.

נכנסנו לטירה הגדולה וספרנו את הצעדים מהאוטו לדלת.

ואז את הצעדים מהדלת לחדר.

ומדלת החדר למיטה.

וכל ספירה כזאת הייתה קצת קצרה יותר.

נכנסנו לטירה הגדולה וספרנו את פעימות הלב מהאוטו לדלת.

ואז את פעימות הלב מהדלת לחדר.

ומדלת החדר למיטה.

וכל ספירה כזאת הייתה קצת גדולה יותר.

שמלת הערב ירדה ממך אל הרצפה,

העניבה שלי נשארה על הכסא.

השארנו שביל בגדים, כמו במיטב סרטי הסליז,

אבל הייתה שם אווירה של ג'יימס בונד.

בין נשיקה לליטוף עצרנו.

-מרטיני תפוחים?

-זכרת.

-זה לא מה שצריך להפתיע אותך.

-אז מה כן?

-שיש לי כזה ואני יודע להכין.

-אבל אתה מוכשר.

-ואת חנפנית.

-אבל אתה אוהב אותי.

-מה אני יכול לעשות?

ושתינו ורקדנו לצלילי סקסופון של קני ג'י ושכבנו לצלילי גיטרה של אריק קלפטון ונרדמנו.

חגגנו לך יומולדת מאוחרת,

על השנה שפספסתי.

תכננו עד 120, חשבתי יש לי עוד כך וכך שנים,

ואז גילית לי שיש לי כך וכך שנים פחות שנה.

זה לא עובד ככה.

פספסתי מספיק.

לעולם לא אפסיד עוד יומולדת שלך.