מילה ותמונה

ג'וני נפל, נחבל.

בעת קריאת "אנאבל-לי" הוא טייל בבית עם הספר,

עיניו באותיות,

הזרת בפינת הארון.

קלאסיקה.

ג'וני כעס, מבואס.

בעת קריאת תרגום של ז'בוטינסקי,

מוחו מדמיין,

הטלפון צילצל.

צריך להפסיק.

ג'וני בכה, ייבב.

בעת קריאת שיר על פרידות,

ליבו פועם,

האצבע כואבת,

סעמק, היא אפילו קצת מדממת.

ג'וני התיישב, התאהב.

סגר את הספר וחשב רומנטי

זכרונו נפתח,

סבתא צועקת "תבוא"

והוא מתגעגע לשקט המבורך.

ג'וני כאב, דאב.

חיבר שיר ששמע לשיר שקרא

היה עצוב ומאושר

כשמציאות עם מציאות

התערבבה

והן הזכירו לו שהוא בעצם

חי

ושהוא יכול לשבור

שורות

איך

שבא לו

כי אם

אדגר אלן פו

יכול

לכתוב ככה את

"אנאבל לי"

ג'וני

יכול

לכתוב ככה את

מהשבא לו.