מילה ותמונה

אם אתה נתקע בין הירח לבת ים סיטי, אין לך יותר מדי לעשות.

הדברים הכי טובים הם אלה שקורים לאחרים, האנשים הכי טובים הם אלה שהם לא אתה והשירים הכי יפים הם אלה שלא אתה כתבת.

עכשיו אני מבין את כל הדברים שניסית לומר לי ואיך נלחמת קשה על כל צעד שעשית. לא היית משוגע, היית עיוור. גרמת לי להבין שכל האגדות על אור האהבה שמעוור לפני שמספיקים לכסות את העיניים, אמיתיות. אני מצטער שלא האמנתי לך. אני מקווה שתוכל להבין למה זה נשמע לי מופרך כ"כ. בעולם רציונלי, מכני, ציני, אין מקום לחולמים שמאמינים בקללות מיתיות ודברים אלוהיים ונשגבים.

אפילו באנשים לא מאמינים כאן. "לא סומך כל אף אחד" זה אחד המשפטים הכי פופולריים בחלק הזה של הכדור. בחלק שלך, העליון, אני בטוח שזה קצת אחרת.

אם אתה נתקע בין הירח לבת ים סיטי, תתאהב. לא תמצא משהו יותר טוב מזה לעשות.

אבל במי? ואיך תדע אם היא אוהבת אותך גם? ומה זאת השטות הזאת שאתה תמיד מדבר עליה? למה תמיד לחכות לרגעים בלתי נשכחים, כשאתה יודע, אתה יודע, אתה יודע שהם לא נועדו לקרות לכל האנשים? בצד שלך של הכדור, העליון, דברים הרבה יותר פשוטים. אתה ראוי מעצם היותך שם. מה אני אגיד? אני אזוב הקיר מהפתגם, אני האחרון בשרשרת הזאת. בכל המקומות שהייתי בהם, אף פעם לא הייתי אני בהם. תמיד הייתה שם איזו מסכה לא ברורה של מישהו שאני שונא להיות. שקט, ביישן, חרד. זה שיושב בפינה של הכיתה ומסרב לעבור כסא כי "זה יותר מדי באמצע בשבילי". באמת אמרתי את המשפט הזה פעם. אני לא אתה. אני לא יכול להיות אתה. אני רוצה, אבל אני לא יכול. החומרים שעושים אותך הם לא החומרים שעושים אותי. המילים שיש לך להגיד אלה בדיוק המילים שאני לא מסוגל.

אם אתה נתקע בין הירח לבת ים סיטי, תתאבד. לא תמצא משהו יותר טוב מזה לעשות.

תקפוץ, תחתוך, תבלע, תירה. meet your maker. לא, לא, לא, אל תעשה את זה בשביל למות. תעשה את זה בשביל לחיות. כדי לראות את כל חייך עוברים מולך ולדעת איפה לתקן. אם יהיה לך מזל, אולי תקבל סרט של חיים של מישהו אחר. תקפוץ מצוקים, תקפוץ ממטוס, תעשה סמים, תעשה אלכוהול, תזיין, תקלל, תריב מכות, תעשה רעש בין 2 ל-4, תשאיר כלים בכיור ואת הרצפה של האמבטיה רטובה, תשתין נגד הרוח. תחיה, תמות, תפחד פעם אחת ממשהו שראוי לפחד ממנו. אתה גר 3 דקות נסיעה מהריביירה של לחיאני, לך תשחה, תשתזף, תתחיל עם תיירות, תצחק על ערסים, תקרא ספר בים. תעשה משהו. תעשה משהו. תעשה כבר משהו!

אם אתה נתקע בין הירח לבת ים סיטי, תחכה. לא תמצא משהו יותר טוב מזה לעשות.

תחכה למורי, תחכה לחרסינה, תחכה ל-ג', תחכה ל-V, תחכה לאנמית, תחכה למיתית, תחכה לנורמה ג'ין, תחכה לכוסית מהנהלת חשבונות, תחכה שיאמר יחליט מה עושה עם הקבוצה שלך, תחכה שתקבל העלאה בשכר, תחכה שהמזגן באוטו יסתדר מעצמו, תחכה שהחוגה של הדלק תתחיל לזוז, תחכה עד שתלך לים, תחכה שמשהו טוב יקרה לך. תחכה. מה יש לך לעשות. תחכה. או שפשוט תגרום לדברים לקרות. גם זאת אפשרות. חשבת על זה, או שאתה עסוק בלפחד את הפחדים הדביליים שלך מאנשים שאין להם שום עניין לפגוע בך? אז נכון, אין להם ממש עניין בך, זה מעליב לכשעצמו, אבל אתה יכול לדאוג לגורל של עצמך. תחתוך את מי שלא רוצה אותך. תחתוך את מי שלא עושה אותך מאושר. תחתוך. זה יכאב לך, אבל רבאק, אולי מהכאב הזה יתחילו לך חיים.

אם אתה נתקע בין הירח לבת ים סיטי, אין לך יותר מה לעשות.

להעביר את השבתות מול לופ של 'חברים', לקוות שמישהו מה'חברים' שלך יזכר בקיום שלך, להיות "לא מחובר" במסנג'ר כי שורת המצב של אחת האכזבות הגדולות של חייך עושה לך רע ואתה לא רוצה לדבר איתה, כי זה יעשה לך עוד יותר רע, ולכתוב פוסטים על זה שאין לך מה לעשות כשאתה תקוע בין הירח לבת ים סיטי כש-REM שרים על אנדי קאופמן המופלא, האיש שהכתיב את גורלו, זה כל מה שאתה מסוגל לעשות כשאתה נמצא בעור של עצמך עכשיו.