לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

מילה ותמונה


מתחילים ממקום מסוים, ואז הולכים. אף פעם לא יודעים לאן באמת נגיע. אפשר לנחש, אפשר לכוון, אי אפשר לדעת.

Avatarכינוי: 

בן: 43

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
7/2009

אירוני


הסתכלתי בעיניה הגדולות.

רציתי למות בהן.

שכחתי את עיניה הגדולות

עת טעמתי שפתיה הרכות.

 

נגעתי בידה, תחושה של קטיפה.

רציתי למות בה.

שכחתי את ידה הקטיפתית,

עת ידה נגעה בחזי.

 

בכל פעם שחשבתי שלא אוכל להיות מאושר יותר,

ורציתי למות מאושר, תמיד רציתי למות מאושר,

היא הביאה אותי לפסגה אחת גבוהה יותר.

 

כשעזבה נותרתי על ראש ההר הכי גבוהה בהיסטוריית ההרים הגבוהים.

חשבתי שתשוב עם לילה או עם הלילה שאחריו.

לא שבה.

בפסגות הגבוהות ביותר, הכי קר,

ושאין היא שם לחמם, קר אפילו יותר.

 

ניסיתי לרדת, אך המדרון חלקלק והדרך ארוכה מדי.

 

אם אגווע ואמות בקרוב, משאלתי כמעט תתגשם.

אמות בפסגת האושר,

אבל לא מאושר.

נכתב על ידי , 11/7/2009 20:44   בקטגוריות אהבה ישנה, אהבה, אכזבה כישלון ושבירה, סקס, עצב, פרידה וגעגועים, רומנטיקה, אהבה ויחסים, סיפרותי  
22 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , 20 פלוס , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להנווד אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על הנווד ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)