מיליארדי אנשים שפכו מיליארדי מילים על מיליארדי אלוהימים שהתעלמו מהם מיליארדי פעמים.
אני מעדיף לדבר עם עצמי.
זה לא שהשתגעתי, זה רק נראה ככה. פשוט השארתי את השפיות שלי בקופסא קטנה בצד, רק לזמן קצר.
אני סובל מקארמת יומולדת מחורבנת. זה ההסבר היחיד למאורעות השבוע האחרון. אבל היומולדת עובר ואני מקווה שגם הקארמה הזאת.
אני מרגיש קצת יותר טוב היום. אני גם קצת מתרגש. עוד שלוש שעות בבלומפילד, "תינוקות נתי" יעשו הופעת בכורה מול הקהל שלהם.
אני מקווה שלא תהיה חרפה. לא ביציעים ולא על הדשא, אבל את החלק שלי אני מבצע – אני אהיה שם.
אולי התפרקות של גול תשחרר אותי..
אני ממש צריך לצרוח. או לבכות, אבל את זה כבר עשיתי וזה לא ממש עזר לי.
אבל שטויות.
סופ"ש בפתחנו ואולי בשבת אלך שוב לים קצת.
זה הדבר האחרון שעשה לי טוב בתקופה האחרונה.
בשבוע הבא מתחילים הכל מהתחלה. לוח משימות עמוס, מטענים שעדיין איתי. אבל לפחות זה מקרב אותי שבוע אחד נוסף לסיום התקופה הזאת ומשאיר מאחור את השבוע הזה.
מיליארדי אנשים שפכו מיליארדי מילים על מיליארדי אלוהימים שהתעלמו מהם מיליארדי פעמים.
הם לא הבינו שהוא כבר הוכיח פעם אחר פעם שלא ממש אכפת לו מהם. הרי לא רק השואה. גם הרעבים בקניה מאמינים באלוהים. והפליטים במלחמה שפירקה את יוגוסלביה האמינו באלוהים. ואלפי איראנים שמתו מהגז של סדאם חוסיין האמינו באלוהים.
כל כך הרבה אלוהימים והאנשים הכי מאושרים בעולם הם ברוני סמים שגרים בפלורידה וצרכני סמים שגרים או גרו בהודו.
יש לי בעיה עקרונית עם הבחור בתקופה הזאת.
אם תשמעו מחר שמתי בתאונת דרכים, תלכו לעיתונים ותגידו "יש אלוהים! הפוסט הזה הוא הוכחה".
אבל לא תשמעו שמתי בתאונת דרכים כי אתם לא מכירים אותי. אז אני מניח שזה מסוג הדברים שלעד יישאר חידה.
תחזיקו לי אצבעות.
תאחלו לי בהצלחה.
אם נפסיד היום, בשבוע הבא אני יוצא מהבית עם כובע ומשקפי שמש מהבושה.
גם ככה כבר צוחקים עליי פה...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
