מילה ותמונה

היא אמרה לי:

עצום עיניים.

תבקש משאלה.

תכבה את הנרות.

הלילה זה הלילה שלך.

היא מזגה לי יין

והגישה את האוכל.

היא שמה שיר שקט

ומשכה אותי בידי

לרקוד איתה באמצע

החדר הריק.

היא לחשה לי:

כל משאלה

כל בקשה

כל רצון

כל פנטזיה

כל דבר.

היא הבינה

כשאמרתי שאני

לא יכול.

היא חיבקה אותי

כל הלילה

וידעה

שבגלל המחלה

אני פשוט

לא יכול,

חלש מדי.

היא ראתה

אותי בוכה,

כשהלכתי לשירותים.

היא שאלה

מה קרה.

אם הכל בסדר.

אם אני

צריך משהו.

היא בכתה

כשאמרתי לה

שאני צריך

עוד שנה.

רק

עוד שנה.

היא הבטיחה

שאם זה

יומולדת אחרון,

הוא יהיה

הכי טוב

שהיה

אי פעם.

רקדנו עוד קצת.

שתינו עוד קצת.

שאלתי אותה

"כל דבר שארצה?"

היא אמרה

כל דבר שתרצה.

רציתי שתלמד אותי

לנגן

את השיר שלנו

ושתצייר

לי את הפנים שלנו

ושתנשק אותי

ושתעזור לי ללכת

ולא רק לעמוד

וכאילו לרקוד.

זה היה הכי רומנטי

שהיה אי פעם.

ילד בן 27

שוקל כמו בן 14

לומד ללכת

כמו בן 3

ונופל ליד המטבח

ושוכב

וצוחק

מאושר

מתמוגג

ומאוהב עד כלות

בילדה שלא עזבה

אותו

גם כשאלוהים

כן.