מילה ותמונה

זמרת צועקת מדי אומרת דברים שאני מסכים איתם לגמרי.

אנשים שרציתי לאהוב עכשיו אני רק רוצה לשכוח.

ביום שבת רגיל כזה, שגרת כדורגל שחוזרת לחיינו מזכירה לי את המקום היחיד שקיבל אותי בלי לשפוט אותי.

הוא ירד מכר הדשא עם הראש למטה.

הכניסה לחדר ההלבשה הייתה ממש מתחת ליציע שלנו.

כשהוא הגיע אלינו, שרנו את שמו בקול גדול, והוא הרים את הראש ומחה לנו כפיים.

תמונה קלאסית. אבל העדפתי להודות לו ולא לצלם.

אז חזרתי הביתה מזיע מדי, שזוף מדי, מפסיד מדי.

אבל התגעגעתי להיות חלק מהמון ולא זר בתוכו.

זמר עם מבטא שר בחרוזים שיר קיטשי מדי שלא עושה לי כלום.

אנשים שרציתי לאהוב לא רוצים שאוהב אותם.

ביום שבת חם כזה, אני מודה לאבא שלי על זה שלימד אותי לאהוב משהו בצורה הזאת. ללא תנאים, ללא מגבלות.

אהבה שלא תשליך אותי ממנה לעולם.

תמונה אחת עם אנשים מחייכים עשתה לי כ"כ רע.
תמונה אחת עם הקפטן מרכין ראש אחרי הפסד, גרמה לי להרגיש כ"כ שייך.

אני לא עצוב שהפסדנו.

אני עצוב שראיתי את התמונה הרעה, שהחזירה אותי למציאות הזאת שלי.

חיים משבת לשבת.

ביתר הזמן...