מילה ותמונה

כל הרחובות כבר ריקים,

הסמטאות הן מפחידות.

שוב איש עם סכין,

שוב איש עם סודות.

כמה נחמד לדעת שיש עכשיו כמה אנשים בג'ימבורי עם הילדים שלהם.

עוד רצח מהשעות האחרונות.

בטח עורך הדין שלו יתראיין ויאמר שהוא לא התכוון לרצוח אותה,

אלה היא תקעה את החזה/בטן/גב שלה חזק מדי בסכין שלו.

גג, גג, גג הריגה.

גג.

אני לא מבין את האנשים שעובדים בסנגוריה הציבורית.

אני לא יודע איך הם יכולים להסתכל על עצמם במראה.

הכל בשם הכסף?

לפני כמה זמן כתבתי כאן שאני באמת מאמין שאין מקצוע שמבייש את בעליו.

אני חוזר בי.

אחרי שאני שומע על האבות "הנורמטיבים" שחונקים את הבנות בשקית,

או על הנער "שבמקרה" היה שם ולא השתתף בטבח שעשו במר קרפ, עליו השלום,

או שהבעיטה שלו היא לא זאת שהרגה ושבעצם מר קרפ יצא משם חי ומת אח"כ (וגם זרק עצמו לים, בטח),

אז בעצם אין פה עילה להאשים ברצח,

אני יודע, הייתי מעדיף לגנוב לי את הלחם ולא לעבוד בסנגוריה הציבורית.

אני שולח את המחשבות לג'ימבורי.

שם ילדים קופצים, צוחקים, משתוללים. לא יודעים על 15 רציחות בשבועיים, שתיים מהן היום.

אני חושב על אמא של אחד מהם, שהדאגה היחידה בליבה כרגע היא שהילד יירד בזהירות ושהילד המופרע לא יתקרב מדי.

זה מחמם את לבי.

כשאני חושב על הסיפור הזה של הגופות המבותרות, שמקורותיי באיזה עיתון סיפרו לי עליו,

אני מתחיל לחוש גועל ובחילה ו...גועל, ממה שהפכנו להיות.

אבל יתכן שהוא טועה, אז אני אשתוק.

לפני כמה שנים, בקניון בת ים, שטר של 100 ₪ היה מונח על הרצפה.

בחור צעיר פנה לאחר שישב על הספסל ואמר לו שנפלו לו 100 ₪. זה הכל.

הסוף?

דקירה בחזה. רצח על זה שמישהו העז לומר לו "נפלו לך 100 ₪".

היו שם עשרות עדים, זה היה באמצע הקניון באמצע היום.

זה כל מה שהיה שם.

בבית המשפט, האמא של הרוצח צועקת ומשתוללת ומאיימת על הורי משפחת הנרצח.