מילה ותמונה

ביום שישי, 21/6/2009, בשעה 18:30,

פסגת שאיפותיי מסתכמת במילה אחת:

פרי.
ביותר מילים: תנו לי תפוח צהוב ועסיסי, אפרסק קשה, נקטרינה ראויה או תפוז בשרני ואני שלכם לנצח.

זה קצת מבאס, כי היום ביליתי את הזמן הארוך ביותר בחיי במטבח (בענייני בישול ולא כלים),

ובא לי דווקא מהדבר האחד שאין לי בבית.

אבל האין זה כך תמיד? רוצה את מה שאין?
הערב אפגש עם חברתי הטובה, כמו בכל יום שישי בשנים האחרונות.
אבל למרות שהייתה כועסת עליי, בטח הייתה מבינה אם הייתי נפגש עם המיתית שראיתי היום בחדר כושר או ג' שלא ראיתי אלוהים-יודע-כמה-זמן.

מחר פתיחת עונת הכדורגל, בשעה טובה,

והדבר הכי טוב שקרה לנו הקיץ לא יקרה מחר.
הוא יקרה, ממש כמו הפרי (ולא כמו המיתית או ג'), אבל לא בקרוב. רק בשבוע הבא, אולי.

אז אני קצת מבואס, כמו שאתם מבינים, אבל אלה לא צרות אמיתיות.

אותן אני שומר ליום אחר.

יום שישי זה היום של ניקוי הנפש ומנוחת הגוף.

ועדיין אין לי על מי או מה לכתוב.

מי מתנדבת לכבוש את ליבי? אגב, הזכות לשבור אותו, כלולה בעסקה...

אולי יהיה לי משהו חכם יותר לומר מאוחר יותר.

גם אם לא,
שתהיה לכם שבת שלום, מלאה בדברים שאתם רוצים ויכולים להשיג,

ועם ניצחון במשחק הבכורה מחר (אלא אם כן אתם אוהדי הפועל חיפה, אז אני מאחל לכם מחר תבוסה כואבת).