מילה ותמונה

יש כל מיני סוגי אנשים.

האנשים שדוחים אותי, ה(א)נשים שמושכים אותי, האנשים שמפחידים אותי, מלחיצים אותי, מצחיקים אותי.

יש גם אנשים שמקסימים אותי.

אלה בד"כ האנשים ש...

אוכלים סנדוויץ' ביתי ברחוב. לא סנדוויץ' פלצני וגדוש של סאבווי (זוכרים את הרשת?), אלא פשוט, של גבינה ועגבניה, חומוס וחתיכת פסטרמה, גבינה צהובה עם מלפפון.
אנשים מבוגרים, צעירים בד"כ לבית ספר,  ילדים בגיל גן שלא יכלו להתאפק. שליח על קטנוע בהפסקת צהריים. זה פשוט ממיס לי את הלב. בדרך הביתה ראיתי קשיש חביב חוצה את הכביש. ביד אחת שלו שקית של קופת חולים מכבי, בידו השנייה חצי סנדוויץ' בשקית ניילון, ממש כמו בימי בית ספר העליזים. הוא קצת מנע ממני לנסוע, כי הוא חצה ממש לאט, אבל הייתי עסוק בלהיות מוקסם ממנו.

ילדים במשקפיים. אלה ילדות קטנות עם משקפיים ורודים או ילד עם משקפיים עגולים והו-כה לא אופנתיים. ילד בן שנתיים או שלוש שהמשקפיים קצת מפריעות לו לראות את העולם, וילדה שהמשקפיים שקנו לה קצת גדולות ומחליקות לה על האף.

ילדים אנדרדוג. הם שוברים את ליבי בפעימת לב אחת ומאחים אותו בפעימת הלב שבאה אחריה. הילד השמנמן שאין לו חברים. הילד הבודד, הילדה האאוטסיידרית (ולא בגלל שהיא wanna be, אלא בגלל שהיא פשוט לא מקובלת), הילד שאף פעם לא בוחרים במשחק כדורגל למרות שהוא מת לשחק (אני תמיד נבחרתי ראשון, וגם בתור נער דאגתי שהילד הזה יהיה בקבוצה שלי), הילד שקצת לבד בהפסקות, הילד שצוחקים עליו וזורקים עליו חול או מים. ילדים אנדרדוג הם הילדים הכי מקסימים בעולם.

נשים בשמלת קיץ. יש כמה כאלה, ספציפיות, שביום שילבשו שמלה יוכלו לעשות בי כרצונן. זה מהפנט אותי, זה גורם לי לחייך, זה שובה את לבי, זה גם פתח לשברון לב, מין הסתם, אבל אשה בשמלה זה אחד המראות היפים עלי אדמות.

נמשים. בסבב הקניות האחרון שלי עמדה בחורה צעירה, בערך בת 20 או משהו כזה, בדוכן של קינלי. המשקה היה דוחה, אבל לראות אותה מחייכת לעוברים ושווים, עם העיניים הבהירות והנמשים שמעטרים את האף, והלחיים כבשו אותי לגמרי. אני לא אציין שהיא הייתה יפהפייה וחמודה וכמובן שאני חתיכת נקניק נטול עמוד שידרה ולא עשיתי שום דבר בנידון, כי זה לא קשור לנושא, אבל הנשמים שלה היו כ"כ כ"כ חמודים. זה היה נהדר.

מבוגרים ששותים שוקו בשקית. השקית החומה הזאת תמיד שולחת אותי לילדות תמימה, ולראות נהג משאית חותך בעדינות את הפינה, זה נהדר. זה מראה כ"כ אנושי ולא טבעי. זה כמו בחורה שמפליצה בקול ומסריחה את החדר, אבל בנגטיב. וזה, אגב, הרבה פחות מקסים.
ילדים שמובילים את אחיהם הקטנים. ילדים בני 12 שפתאום הופכים לאנשים מבוגרים, כשאחיהם הקטן משתרך מאחוריהם. "נו, בוא!! אל תרד לכביש, תביא לי יד". זה מעולה. אני הייתי כזה מגיל 5, כשהשלישייה נולדה. מעניין אם אנשים חשבו שאני מקסים...

בטח יש עוד כמה שמקסימים אותי,

אבל אחרי ארבעה ימים של אורז ותה, נראה לי שאני בשל לארוחת ערב נורמלית,

אז נסיים פה.