לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

מילה ותמונה


מתחילים ממקום מסוים, ואז הולכים. אף פעם לא יודעים לאן באמת נגיע. אפשר לנחש, אפשר לכוון, אי אפשר לדעת.

Avatarכינוי: 

בן: 43

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
11/2009

I Believe


חיפשת משהו ששווה לך
לשקר בשבילו,
לריב בשבילו,
לברוח בשבילו.
הצעתי לך אמונה.
אבל אמרת שאמרתי שהכל זה הישרדות
ואם הכל זה הישרדות, איך זה יכול להיות חטא?

ביקשתי לחשוב על זה כמה ימים והתרחקתי ממך.
ביקשתי שלא תתקשרי אליי ולא תכתבי לי.
פשוט... תני לי לחשוב.
חשבתי בדרך היחידה שאני יודע, עם דף לבן מול העיניים ופרטתי את הכל.
אם אמונה לא עובדת לך, אז גם תקווה לא תעזור.
אהבות רבות בחיים כבר היו לך ואף אחד מהן לא בדיוק הביאה אותך לאושר שציפית לו.
עבדת כדי לאכול ולא כי רצית.

לא מצאתי את המשהו הזה ששווה היה לך
לשקר בשבילו,
לריב בשבילו,
לברוח בשבילו.

אחרי ארבעה ימים התקשרתי אלייך והתנצלתי על שאכזבתי אותך.
תמיד ביקשת את עצתי, אבל בפעם האחת שזה היה באמת באמת חשוב, נכשלתי.
אמרת שזה בסדר ושזאת גם כך שאלה קשה
ואת בכלל אוהבת יציבות.
למי יש כוח לקחת את המפתחות של האוטו ולברוח עכשיו?
וגם לא משקרים לחברים ולריב אף פעם לא כדאי, אז אולי באמת אין דבר כזה.

אחרי כמה שנים, כשכבר לא היינו בקשר, ראיתי אותך ברחוב הומה אדם עם עגלה וילד.
'גילית את התשובה' היה כל מה שאמרתי לך ואת חייכת ונתת לי חיבוק חזק ואוהב.
הזמנתי אותך לקפה ולא יכולתי להוריד את העיניים מהילד היפה שלך.

בכל הזמן הזה שאת רצית לדעת ואח"כ גם גילית אם יש משהו ששווה
לשקר בשבילו,
לריב בשבילו,
לברוח בשבילו,
אני תהיתי אם את יודעת או לא יודעת שבשבילי את הדבר הזה ששווה
לבכות בשבילו,
לצרוח בשבילו,
למות בשבילו.

כשהילד חייך ואת חייכת אליו בחזרה בעיניים נוצצות, הבנתי ששוב איחרתי כשלא אמרתי את מה שהייתי צריך לומר אז. זה קטע כזה. אני תמיד מגיע מאוחר מדי. תמיד נזכר מאוחר מדי.
חזרתי הביתה וזה לקח כמה ימים עד שיצאת לי מהראש והמשכתי בחיי.
אני לא יודע אם היום
אבכה בשבילך,
אצרח בשבילך,
או אמות בשבילך
אבל משהו בי נשבר באותו יום ולא מצליח להתאחות.

תמיד אמרתי לך שזה עניין של הישרדות ואין קשר לאמונה, אז אין באמת חטאים,
אבל דווקא שיר שנקרא
I believe תמיד מזכיר לי אותך.
אני לא יודע אם זה אירוני או פרדוקסלי או סתם לא קשור.

לא מזמן גיליתי שכשאני מותח חוט בין כל השירים ששמענו באוטו בנסיעה הראשונה מהבית שלי לבית שלך,
שם-שם מסופר כל הסיפור.
ידידות שהתחלפה באהבה שהתחלפה באמונה שיהיה בסדר שהתחלפה בהישרדות שבגללה עשינו דברים שאלף אנשים סביבו יגידו שהוא חטא,
ואנחנו נאמר שרק רצינו לשרוד.
אני כבר לא מאמין בהרבה דברים וגם אין לי יותר מדי מאבק של הישרדות.
יש לי תמונה בראש שאת מחייכת לילד היפה שלך
שמזכירה לי כל הזמן שלי כבר אין במה להיאחז.

נכתב על ידי , 5/11/2009 18:25   בקטגוריות אהבה, אהבה ישנה, מכתב, תהיות, אהבה ויחסים, סיפרותי, פסימי  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , 20 פלוס , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להנווד אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על הנווד ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)