מילה ותמונה

לקראת סוף כיתה ח' הוחלט על ידי מי שהוחלט שבית הספר שלנו ישתתף בבחינה מדגמית בספרות.
לצורך המשימה החשובה, שלחו אלינו את סיגל.
סיגל למדה את הכיתות הנמוכות בבית הספר ולא ממש הכרנו אותה לפני כן.
די מהר היא הפכה לחביבת הבנים ולשנואת הבנות.
איכשהו היה לי איתה חיבור יוצא דופן.
זה התחיל מכיכוב בשיעורים שעברנו איתה (אבל לא חכמה. בכיתה ח' כיכבתי בכל התחומים במסגרת בית ספר), המשיך בישיבה משותפת בהפסקות (הראשונה והאחרונה שבגללה וויתרתי על המשחק של הפסקת 10), ונגמר בלהישאר איתה עד אחרי שעות הלימודים ושיחות ארוכות בטלפון ומפגשים אחר צהריים בגן הציבורי, כשיצאה עם ילדיה.

באחד הימים עזרתי לה לקשט את הכיתה שלה למסיבת סוף שנה.
בשלוש וחצי בית הספר היה ריק. רק היא, אני והשומר שבשער.
שמענו שלמה ארצי בקולי קולות והיא המליצה לי על השיר הזה ו"תקשיב לשורה הזאת".
כשהתנגן 'ירח' היא יצאה מהכיתה בסערה.
הלכתי לראות מה קרה והיא בכתה בחדר המורים ואמרה לי להמשיך בכיתה ושהיא תכף תחזור.
כשנרגע וחזרה שאלתי אותה מה קרה ומדוע בכתה.
היא סיפרה לי על אדם מת שאהב את השיר ואיך שלפעמים הוא גורם לה לבכות ככה, כי זה לא מאוד ישן ולא לגמרי עבר.
בלי יותר מדי פרטים.
מאז אותו יום 'ירח' זה השיר של סיגל.

בסוף אותה שנה סיגל קנתה לי כמתנת פרידה את היומן הראשון שלי ועט.
הבלוג, אגב, הוא היומן השני שלי. בין לבין נכתבו מאות מאות דפים. חלק עדיין שמורים אצלי. בפעם האחרונה שעברתי עליהם הייתה לפני 3-4 שנים, וכשעברתי דירה פשוט הכנסתי את הקופסא עם הניירות לארגז. הם עדיין בארגז, אגב.

היום שלמה ארצי חוגג יומולדת 60,
וכל מי שקורא פה לאורך זמן יודע כמה אני חושב שהאיש הזה הוא יוצר ענק וגאון.
יש לי זכרונות שהולכים שנים אחורה ששיריו שזורים בהם.
אהבות, אכזבות, נסיעות עם אבא.
את השמות כולם מכירים וגם את השירים שאני הכי אוהב לא חסכתי מכם אף פעם בשיר או בציטוט.

הספר שלו 'שירים' לימד אותי רבות על תהליך הכתיבה שלו.
לפעמים זה סתם משהו שבא לו כשהוא רוכב על אופנוע ברחובות תל אביב.
לפעמים זה מתוך כאב לב גדול.
קצת כמו כולנו, אתם לא חושבים? אבל אף אחד לא מודה בזה. כולם רוצים להיות כותבים מתוך השראה אלוהית.
לפני כיפור קניתי את ספרו "עוד לא שבת" שמבוסס על תוכנית הרדיו שלו בגלי צה"ל.
קטעים, קטעים, חתיכות, חתיכות,
גיליתי את התובנות ואיך הוא רואה את העולם ואת היכולת לנסח דברים כ"כ מופשטים במילים כ"כ ברורות.

מה אני רוצה לעשות כשאהיה גדול?
אני רוצה להיות כותב כמו שלמה ארצי.

הוא לא סופר. הוא לא משורר.
הוא פשוט כותב.

אילו יכולתי לברך את שלמה ארצי הייתי מאחל לו שימצא מישהו שיהיה עבורו, מה שהוא עבור כ"כ הרבה אנשים אחרים.
אני לא מדבר על זמר כאידול נערץ.
אני מדבר על איש שאומר את הדברים הכי פשוט, לפעמים הכי מופשט שאפשר, ומשמח כל כך הרבה אנשים בדרכו במשך כ"כ הרבה שנים.
לעולם לא אוכל לכתוב כמוהו, אני מודה.

אבל לו יכולתי לכתוב לו,
הייתי כותב שמתוך כ"כ הרבה אנשים,
אולי הכי הרבה אני כותב בגללו.
זה הרצון להיות מסוגל לרגש כמו ש'ירח' שלו ריגש את סיגל.

ביום שאכתוב משהו ואומר "הו, זה בסגנון של שלמה ארצי", אדע שעשיתי את זה.

יומולדת שמח, איש זר-מוכר.