מילה ותמונה

את חושבת שאם אעצום עיניים וארצה חזק,
ממש חזק,
ממש ממש ממש חזק,
אז כשאפקח את העיניים את תהיי שם?

את אפילו לא צריכה להיות פה באמת.
רק בסימן ירוק שמבשר על אות חיים ממך או מספר לבן בתוך עיגול תכלת על רקע פס כחול.
זה מספיק.
אני לא שואף לשם שלך מהבהב בכחול פלואורסנטי.

הו אז,
הרגשות יתרגשו והפרפרים יתפרפרו,
וזה יהיה נהדר.

אני לא רוצה להיות חזיר,
אבל זה לא יהיה נהדר כמו פעם,
כשהיית אמיתית באמת,
עם קול וריח ושיער שקופץ על הפנים.
ומגע יד.
וחיוך.
ולעסת רביולי ולגמת קולה ודיברת בהערצה על רון קופמן.
וצילמנו שקנאי מקרוב קרוב.
מעניין אם הוא עדיין שם.

אחרי שהסימנים האלה ייעלמו,
כמו דמותך בתוך שביל גישה חשוך,
זה לא יהיה נהדר כמו לשיר בקולי קולות שירים שמחים,
אבל לפחות הנפילה של אח"כ
תהיה הרבה פחות כואבת.

את הטעות האהובה עליי והייתי טועה אותך עוד מיליון פעם.
זה אולי לא היה הופך הכל נכון,
אבל לפחות הייתי יודע שניסיתי הכל.