מילה ותמונה

אחרי זה צריך לבוא פיצוי חיובי, אז:

אני אוהב שוקולד מריר. וכן, גם שוקולד פרה עם אגוזים (אבל לא פרה לבד).
אני אוהב מיץ פטל.
אני אוהב את הדיונים המעמיקים בפורום מכבי נתניה (לדוגמא: "המינימום שאתה חייב לו זה לשיר – אתה תבוא עד הממיר, אתה תבוא עד הממיר". במקום "עד הגדר" שאנחנו שרים להם בד"כ. הייתם צריכים להיות שם...).
אני אוהב לראות את השם של ג' במיילים נכנסים (אבל שונא את הקמצנות הפאנטית במילים. מעניין איפה טעיתי פה).
אני אוהב את הרנסנס ביחסים שלי עם מורי אחרי שניקינו את השולחן.
אני אוהב את הפשטות וההסתכלות על החיים של דון מינו.
אני אוהב את בר. שתיהן. גם את הנעלמת וגם את הצינית שהתחילה פרק חדש בחייה.
אני אוהב את כל יתר הקוראים שלי אבל אותם אתם לא מכירים ואני לא עושה להם אאוטינג.
אני אוהב להגיע הביתה ולגלות שיש חניה אחרונה בדיוק מתחת לבית.
אני אוהב את הגלים הירוקים בבוקר שמביאים אותי לעבודה ב-4 דקות וחצי.
אני אוהב לגלות ששברתי שיא אישי בחדר כושר.
אני אוהב לגלות ששברתי ביצה ואין לי שרידי קליפה במחבת (כן, כן).
אני אוהב שהפסטה מצליחה לי (ואחרי חבילות פסטה רבות שמצאו עצמן בפח, זה לא דבר של מה בכך).
אני אוהב את הצלקת בגבה.
אני אוהב לספר שהיא מאיזה קרב בלבנון או עזה או פעילות של המוסד. כולם חושבים שאני משקר ואני בכלל לא משקר. אני סתם ממציא.
אני אוהב קונספירציות.
אני אוהב סרטים על היקום. לא על המים שמצאו או לא מצאו במאדים, אלא ננסים לבנים, קרני גמא, ערפילית ראש הסוס ועוד תופעות מסעירות דמיון ומרגשות כ"כ שמכניסים לפרופורציה.
אני אוהב שאנשים שמים לב לפרטים הקטנים באנשים אחרים. זה מראה על אכפתיות.
אני אוהב את החיבוק של אבא שלי אחרי גול של מכבי נתניה.
אני אוהב את קריאות ה"אולה" אחרי נצחונות. זה רגע השבוע מבחינתי.
אני אוהב לגלות שחצי שעה אחרי שעולה פוסט, כבר יש 5 תגובות (לתשומת לבכם. זה לא חייב להיעצר שם, אגב).
אני אוהב לכתוב.
אני אוהב שיש דברים שהם "רק שלי". בלוגים שאני לא משתף אחד שאני קורא בהם, סדרות טלוויזיה או שירים שמכל האנשים שאני מכיר, רק אני מכיר.
אני אוהב שאיריס קול אומרת "בא-רור".
אני אוהב כמה אנשים מהעבודה שלי, אבל כמה מהם קוראים פה, אז בלי שמות.
אני אוהב שאוסי (אני יודע שאתם לא מכירים. בכוונה) רואה בי ראוי, למרות שאני חושב שאני אפר לרגליה רוב הזמן (כי כשאת מתעצבנת לחינם זה מעצבן!)
אני אוהב את התחושה שהייתה לי כשפתחתי את חשבון החשמל האחרון שלי. הוא היה כ"כ זול, זה היה מרגש (מה שלא יחזיר לי חודשיים של מזגן).
אני אוהב את שרוכי הנעליים שלי קשורים חזק ומהודקים.
אני אוהב צבעים בניגודיות גבוהה.
אני אוהב אפור וסגול.
אני אוהב את "לשיר איתך" של בועז שרעבי ושושנה דמארי.
אני אוהב את תחושת הבטחון בצה"ל כשגבי אשכנזי הוא הרמטכ"ל.
אני אוהב את הנאום של ביבי בעצרת האו"ם האחרונה. רגע של גאווה לאומית.
אני אוהב שבתי המשפט נכנסים בתאגידים הגדולים שפוגעים בפרט.
אני אוהב למצוא שטר של 20 או 50 ₪ בכיס של המכנסיים או בתעודת זהות.
אני אוהב את האיש הירוק שיש לי על הדלת ומחזיק לי את המפתחות של האוטו.
אני אוהב את מוווושה דיין (muuushe), הפרה נטולת העין שמראה לי מה קורה בחדר מדרגות.
אני אוהב את זה שאתם שואלים עכשיו "על מה הוא מדבר, לעזאזל?!". בואו לראות לבד!
אני אוהב לנצח. בכל דבר.
אני אוהב את זה שאני לא אובססיבי לגבי זה.
אני אוהב את מסך המחשב שלי בעבודה. אם הוא לא היה עולה 3,000 ₪, הייתי קונה לי כזה הביתה.
אני אוהב את החלומות שמתעוררים בהם מאוהבים.
אני אוהב תמרים מסוג מג'הול.
אני אוהב ג'חנון עם רסק עגבניות מגוררות עם סחוג ומלח וגבינה לבנה וביצה קשה בצד. אבל לא אוכל את זה.
אני אוהב את הדרך לזאת ששברה לי את הלב. פחד מהול בהתרגשות.
אני אוהב את זה שאנשים רואים בי איש סוד.
אני אוהב את שרירי הכתף החדשים שלי. חורף, אז אתם לא כ"כ יכולים לראות.
אני אוהב את הסרטים של ג'וני דפ.
אני אוהב את הסרטים של וויל סמית.
אני אוהב את "כנופיות ניו יורק".
אני אוהב לקרוא שירה אנגלית עתיקה, למרות שאני מודה שאני לא תמיד מבין הכל.
אני אוהב את הפרצוף והתחת של... בלי שמות, אבל היא בלונדינית תכולת עיניים ויש פה אנשים שמכירים אותה.
אני אוהב את תחושת הניקיון של אחרי גילוח.
אני אוהב את הריח של הדאודורנט שלי.
אני אוהב סבון הוואי ושמפו הוואי.
אני אוהב את סלט האבוקדו האלוהי שלי.
אני אוהב זיתים. את כבר לא אוהבת אותי, אז מה אכפת לי?!
אני אוהב לנהוג בגשם.
אני אוהב לעמוד בכדורגל בגשם, אבל רק כשמנצחים.
אני אוהב את זה שגם אחרי כל השנים, אני כל פעם מחסיר פעימה כשאני נכנס לאצטדיון כדורגל.
אני אוהב לעזור.
אני אוהב להציע עזרה ולתת לאנשים לדעת שאני שם בשבילם אם הם צריכים.
אני אוהב איך שאני ושירן עדיין בקשר, למרות שאנחנו כמו חתול וחתול עם ציפורניים גדולות יותר (שלה יותר גדולות. אני עדין, כפרה עליי).
אני אוהב את היכולת שלי להודות בפניי באמיתות מכוערות.
אני אוהב את זה שאני לא יודע לשקר (כפי שציינתי בעבר – זה לא שאני לא רוצה לפעמים, אני פשוט מפחד להיתפס).
אני אוהב את זה שאני מצליח לרגש אתכם לפעמים.
אני אוהב את זה שיש לי קוראים שהולכים איתי שנתיים ויותר ולא מוותרים עליי ולא מתייאשים ממני.
אני אוהב איך תמיד יש את השיר שיגרום לי לכתוב, רק צריך לחפש אותו מספיק.
אני אוהב להחזיק את הראש בזמן הירידה.
אני אוהב את שינת הכפיות של אח"כ.
אני אוהב שהאזור המשולש של האישה חלק.
אני אוהב להיצמד כשקפוא ולהתחמם בחום גוף.
אני אוהב את שמיכת הפוך שלי שקיבלתי מתנה כשעברתי לדירה החדשה.
אני אוהב את הלילה הראשון על מצעים שזה עתה הוחלפו.
אני אוהב את התמונה שיש לי מעל הראש.
אני אוהב להוכיח אנשים שחושבים שאני זה שלא בסדר.
אני אוהב אנשים שיודעים להתנצל ולהעריך התנצלות.
אני אוהב שהכיור ריק מכלים.
אני אוהב לגלות עובדות טריוויה מיותרות לחלוטין.
אני אוהב שאנשים שמצאו אותי בבלוג כותבים לי הודעות אישיות במייל.
אני אוהב את זה שאתם חושבים עליי פשוט...
אני אוהב לדעת שאני לא לגמרי לבד ופה תמיד אוכל לקבל חיבוק, גם אם וירטואלי.

פוסט אופטימי ומלא אהבה וגם 240 מילים יותר מהפוסט של אתמול.
מורי ביקשה. שאני אחסוך?