לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

מילה ותמונה


מתחילים ממקום מסוים, ואז הולכים. אף פעם לא יודעים לאן באמת נגיע. אפשר לנחש, אפשר לכוון, אי אפשר לדעת.

Avatarכינוי: 

בן: 42

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
12/2009

הדברים שהוא יגיד עליי


הילדים משחקים בחוץ,
ואבא מדבר על געגועים לאמא.

כשהתיישבת לידי הוא שתק לרגע והפסיק לבכות.
אחד הילדים צעק ואני אמרתי לו שלא,
ואבא אמר "עזוב אותו. תן לו לצעוק".
הוא באמת רצה לומר "אתה עוד תתגעגע לזה. תשאף מזה כמה שרק תוכל".

אבא הלך לישון בחדר האורחים והילדים ישבו לארוחת צהריים שבישלנו יחד.
אני שתקתי כל הזמן ואת ידעת שאני לא שקט מבפנים, אבל לא אמרת כלום.
כשאני עמדתי ליד הכיור וחתכתי עוד עגבניה לבכורה, את חיבקת אותי מאחורה, ואני עצמתי עיניים חזק חזק כדי לא לתת לדמעות לצאת החוצה.
נשמתי כמו בתרגילים שלך, לאט ועמוק, והתגברתי.

רציתי להחזיר את אבא הביתה ואת רצית לבוא איתנו.
'ומי ישמור על הילדים?'
'אחותי. היא עוד 3 דקות פה' קבעת ואני כבר הורדתי את התיק של אבא לאוטו ועזרתי לו לרדת במדרגות, לא לפני שנפרד מהילדים ומהכלב.
נסענו ושמענו שלמה ארצי, כמו שאבא אוהב, גם אחרי 50 שנה.
הורדתי אותו בבית, וכשיצא מהאוטו הוא ביקש ממך לצאת כדי שיוכל לחבק אותך.
את יצאת בשמחה, את אהבת את אבא שלי הכי בעולם. הוא כל הזמן היה בצד שלך.
אני ליוויתי את אבא חזרה הביתה.
'אתה צריך עוד משהו, אבא?'
'רק חיבוק ונשיקה ושתשמור עליכם'
רציתי לעזור לו לסדר את הדברים והוא גירש אותי כי לא נותנים לגברת לחכות כ"כ הרבה זמן.

בדרך חזרה החלפנו למוזיקה אחרת, קצת יותר שמחה, והלב שלי נחמץ ואת ידעת את זה, למרות שחייכתי ודיברנו על הילדים.

כמה ימים אח"כ השכנה של אבא התקשרה ואמרה לנו לבוא מהר.
הגעתי, מזיע ומבוהל והפרמדיקים עבדו עליו ואז נהיה שקט ואבא שלי מת.
לא יכולתי להתקשר אלייך ולא יכולתי לעשות כלום.

אני נזכר ביום הזה שהוא היה אצלנו, והילדים שיחקו בחוץ והוא דיבר על הגעגועים לאמא.
כל השנים האלה, והזקן הזקן הזה לא הפסיק לאהוב אותה גם שנים אחרי שמתה.
הוא אמר שהוא לא היה עושה שום דבר אחרת.
לא את הדרך עם אמא ולא את הבחירה לא להילחם חזק מדי אחרי שאמא מתה והוא חלה.
'קיבלתי כרטיס נסיעה למקום של אמא נמצאת בו. אתם צריכים לקבל את זה ולהיפרד ממני כל עוד יש לנו זמן' הוא היה אומר כל הזמן. ועדיין, לא הייתי מוכן לזה. לעולם לא יכולתי להיות מוכן לזה שאבא יעזוב אותי.

אני חושב שהוא ידע שלא יראה אותנו יותר.
הוא הרי לעולם לא היה מבקש ממך לצאת מהאוטו רק בשביל לקבל חיבוק.
לא יודע.
עבר רק שבוע וזה הכל עדיין טרי, אבל אני קצת שמח בשבילו.
לא הייתי רוצה לחיות בלעדייך את כל השנים שהוא חי בלי אמא.
אני עדיין לא מאמין ששניהם לא כאן.
אמא שלי היפה ואבא שלי שנלחם עליה ככה.
עכשיו זאת רק את העוגן שלי.
אל תמותי לי אף פעם, יקירתי.


עכשיו רק צריך לנצח במלחמה עליה, להביא ילד ולמות.

נכתב על ידי , 11/12/2009 20:06   בקטגוריות זכרונות, משפחה  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , 20 פלוס , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להנווד אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על הנווד ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)