מילה ותמונה

אתה יודע שהפסדת כשאתה מגלה שהיא לקחה לך גם את החלומות.
אתה נשאר עם זיכרונות ופנטזיות עלומות שלא הספקת להגשים, ומחשבות. מיליארד מחשבות.
כל מיני "מה אםים" מעצבנים שלא מובילים אותך לשום מקום מלבד... הם אפילו לא מתסכלים. הם פשוט לא מובילים לשום מקום.

אתה מכין לך כוס קפה ומחמם לך רוגלעך, מתיישב מול ערוץ שמנוון לך את המוח.
אתה לועס בעצלנות ומרים את הקפה באיטיות ואתה רואה משהו, אבל לא מסתכל. אתה שומע מלמולים אבל לא באמת יודע על מה הם מדברים. הטלפון מצלצל, אבל הוא מעבר לטווח היד הישרה, אז כבר תחזור אח"כ. במקום זה אתה אוסף אליך עיתון מלפני שבועיים.

אתה קורא בעיתון כתבה מסוק קרב שהתרסק עם איזה גנרל ניגרי או אוגנדי עליו ואתה לא מבין מה זה משנה את חייך. בעמוד הבא אתה רואה את רוני סופרסטאר בשמלה שקופה ותוהה על ההיגיון שבעיתון.
אתה מגלה שבחייך ההיגיון לא הרבה יותר הגיוני. בסופו של דבר, מפלירט עם השכנה השוטרת הכוסית שאתה חושב שהיית דלוק עליה בכיתה ז', אתה עובר לבכי מול קליפ של עידן רייכל בתוך פחות מ-3 וחצי דקות.
בפרופורציה של עיתון, זה בערך לעבור דף מתיאורים על גופתו המפוייחת של גנרל אגוסטין אוקאנוו לפטמות של רוני.

אתה זורק את העיתון הצידה ולוגם את השלוק האחרון של הקפה. נשכב על הספה ובוהה בתקרה. אתה לא חושב על כלום, אתה לא עצוב מדי, אתה לא שמח במיוחד. אתה חושב על משהו שמישהו אמר לך בעבודה על מעבורת חלל רוסית ואסטרונאוט, ואתה מתלבט על ההבדל בין אסטרונאוט לקוסמונאוט. משם המחשבה גולשת למייג'ור טום ודיוויד בואי ועיניים אפורות, ואפור זה צבע יפה, כמו החולצה האפורה שהיא קנתה לך באיזה יומולדת אחד. בסוף אתה נגנב מזה שהגעת משיחה מייגעת על מיר לאותו יום חמוץ-מתוק בוולוו הכחולה.

אתה נרדם מול הטלוויזיה והכדור הלבן שהוא פנס הרחוב מסנוור אותך ומציק.
אתה סוגר את התריסים ונזרק שוב על הספה. קר לך ולא נוח, אבל החדר רחוק מדי. "אני עוד מעט הולך למיטה" אתה אומר לעצמך ומתעורר רק כשהציפורים מצייצות על הסורגים שלך. אתה תוהה לאן נעלם הלילה ורואה שעוד חשוך בחוץ, אבל כבר לא תוכל לחזור לישון עכשיו. אתה מאבד את השעות של השינה הכי טובה ומדליק טלוויזיה על איזה B Movie שאפילו אמא של השחקן הראשי לא יודעת שהוא שיחק בו.

אתה רואה סצינה רומנטית ונשיקה סוערת וחושב שזה מתוק. אפילו בשעה כזאת של הבוקר. רומנטיקה זה תמיד במקום. אבל קר לך ואתה חייב ללבוש משהו. אתה תוהה אם הוא השליך אותה על המיטה בפראות ואולי זה רק חסך שלך יש עכשיו בפורקן וטירוף. אתה נוטש את המסך כדי לזרוק עליך עוד חולצה.

אתה מתחיל את היום שלך עם כל מיני מחשבות על עבודה ומטלות כבדות מדי ומוזיקה רועשת מדי בשביל השעות האלה של הבוקר. אתה מתיישב במשרד. כוס קפה. כותרות הבוקר באינטרנט וברדיו. שקט. אף אחד עוד לא הגיע. אתה פותח את האי-מייל שלך ומגלה שהיא לא מפסיקה לחשוב עליך והיא לא מוכנה לוותר עליך עדיין ואולי כדאי שתדברו.

אתה יודע שניצחת כשאתה מגלה שהיא השאילה את החלומות שלך רק כדי לראות איפה היא יכולה להיכנס בהם.