מילה ותמונה

אמרת לא לחשוב עלייך מדי, אז אני לא חושב עלייך מדי.

תפוח עץ בירוק מנצנץ קורא לי מפינת השולחן.
כשאנעץ בו שיניי, עסיס חמצמץ יעווה את פניי וישרוף בשפתיי היבשות מעט.
זה יעבור מהר ובביס הבא כבר אתרגל.

כוס הקפה הריקה שלי זקוקה לשטיפה.
עוד מעט אקום וארחץ אותה עם סבון כלים זול ירוק ולא מריח מעולה במיוחד.
הכוס הזאת נמצאת פה בערך ממתי שאני נמצא פה. היא אחד החפצים הכי ישנים שיש ברשותי.
מעניין אם אזכור לקחת אותה ביומי האחרון פה.

סצנה מסדרת טלוויזיה מתנגנת לי בראש עכשיו.
הוא אומר משהו שחושב שמצחיק. אבל רק הוא צוחק.
הוא דביל, זה ידוע.
ריקי ג'רוויס גאון.

לאחרונה פיתחתי פטיש מביך לשירים של דיאנה רוס והסופרימס.
זה לא משהו שגבר סטרייט צריך לספר בקול רם, אבל כשהיא שרה "you can't hurry love you just have to wait", זה נשמע אקטואלי במיוחד וכמו בקשה אישית ממני.
את תבואי. אמא אמרה שאי אפשר להחיש אהבה, אבל בסוף היא מגיעה.
ו-baby love זה שיר אגדי, עוד מהימים שאנקל ג'סי נסע לסקי והשאיר את מישל חולה בבית.

אתמול שמעתי לראשונה שיר שחיפשתי במשך מלא מלא זמן.
"כל אחד והסיפור שלו" של שלמה ארצי.
קשה לי לקרוא לזה שיר. המבנה שלו קצת מוזר, השורות שלו לא מסתדרות, אבל זה סיפור.
הוא כ"כ יפה וכ"כ מזכיר לי אותי.
ואתם, תרקדו, תרקדו את השיר שלי עליה.

עוד שעתיים אכנס בשערי מתכת ובטון ובתוך עשרה צעדים ייפרש בפניי מרבד הדשא הכי יפה בישראל.
זה אחר זה יעלו אלמוג וקלימי וביוואן ואוראל ורביד ודניאל ויגאל וטל ודלה ושניר וסמאדו.
נמחא להם כפיים, נשיר את שמם. הם יבואו עד הגדר, אנחנו נשבע על אהבתנו אליהם.
שעתיים של אסקפיזם, לכאורה.
אחרי שלושה מהלכים מרתיחים של דלה תבוא המחשבה הבלתי נמנעת -
אם היית יושבת פה לידי, זה היה הרבה פחות מעצבן.

אבל אמרת לי שלא לחשוב עלייך מדי, אז אני לא חושב עלייך מדי.

מחר יש לי תור לרופא, בשל נזקי מזג האוויר.
אני אוהב את החורף, אבל גם אוהב מאוד את היכולת לכופף את האצבעות שלי מבלי להיאנק מכאב.
שונא רופאים. שונא תורים. שונא את אלה שיש להם רק שאלה. שונא את אלה שמאחרים וממהרים, כאילו שאני באתי to make a day out of it.
ינעל רבאק. תן לי מרשם ואני עף מפה.

כולם מסכמים את העשור.
אנשי העשור שלי הם החיוך ו-ג' והנשיקה ואת והדיווה ובובת החרסינה והדומינו.
אירועי העשור שלי הם השיר של החיוך והחיוך של ג' שבא כל פה ושם והנשיקה של הנשיקה וכל רגע מהמעט שהיו איתך והרגעים הטובים עם הדיווה והתקופה שבה הייתי נחשב בעיניי בובת החרסינה וההתחלה עם הדומינו.
עשור שמתמצה בשנתיים וחצי.
את נשיקת חצות, לעומת זאת, אני שומר רק בשבילך.

אבל אמרת לי שלא לחשוב עלייך מדי, אז אני לא חושב עלייך מדי.

עוד מעט אפגוש את אבא ואת אחי.
מחר לשלישייה יש יומולדת, והם לא אמרו לי מה הם רוצים מתנה.
אני לא טוב בזה.
לאנשים מסויימים אני מכין דברים, עם המשפחה אני לא כזה. אני מסווה שם את היצירתיות שלי והיא מתבטאת במיוחד באלתורי שירים משעשעים. לפחות חסכתי מתנה אחת בשנתיים האחרונות.

אני לא מאמין שגם כשאני יוצא בחמש וחצי זה אחרי 11 שעות עבודה.
הגעתי לפה ב-6 וחצי. שתיתי קפה, אכלתי שלווה עם שוקו, וחיכיתי שהשומר יועיל בטובו לפתוח לי את הדלת.
כל בוקר אותה סאגה. אני חייב לדבר על זה עם מישהו.

שייק איט לייק א פולרואיד פיקטצ'ר
אני מזיז את הראש. זה שיר שגדל עליך.
בהתחלה הוא היה מעצבן, אח"כ סתם מאוס, אח"כ כבד, אבל לא נורא. עכשיו אני בשלב שאני מסוגל לשמוע אותו מהתחלה עד הסוף.
זה כמו שפעם לא אהבתי תפוחים ירוקים מנצנצים ועכשיו אני בוחר אותם במקום את הצהובים.

אמרת לי לא לחשוב עלייך, אז אני הולך לשטוף את התפוח ועל הדרך את הכוס.
אח"כ אצא הביתה ואחכה וכשנדבר שוב, אני אכחיש שחשבתי עלייך כל הזמן הזה שלא דיברנו.
רק שתדעי - זה שקר מוחלט.