מילה ותמונה

היא אמרה, אני הקשבתי.
היא התלהבה, אני הלבנתי.
יצאתי.
התפוצצתי.
אגרתי מחדש.
צריך להתרוקן.

מחר אחשוב.
ואחשוב ואשקול ואחשוב ואשקול.
ואולי אגיע לתובנה.
רק שלא תעבור הבערה לפני יום חמישי.

מצד שני,
זאת הפעם הראשונה שאני מרגיש שהכבוד המקצועי והעצמי שלי זרוקים על הריצפה.
לא עוד.
אכין תיק.
אכין טיעונים.
אביא המלצות.

אמרנו לי שהוא תחמן.
שהוא מתוחכם. שהוא מפיל בפח.
אני לא מפחד.
כשהאמת איתך, אין צורך בטריקים מלוכלכים.

כולם פה מכירים ומוקירים.
טוב, כמעט.
רק אישה אחת נוטה לזלזל.

היום קיבלתי בראש על זה ששכחתי את
כדור הבדולח שלי בבית.
"באמת, נווד. איך לא ידעת שתיכנס עבודה נוספת?"
סליחה, באמת.

למדתי גרפיקה, למדתי קופירייטינג.
6 וחצי שנות ניסיון.
אתה מחסיר שיעור אחד בקורס לנבואה מתקדמת,
ואתה יוצא אפס.
ככה זה.

עוד מעט זה יגמר.
אגיד הכל.
אגיד עד הקודקוד, אבל אגיד הכל.

מי שכימת את שלוש השנים האחרונות שלי ב-280 ש"ח
לא ראוי לכבוד או להערכה שלי.
נגמרה הפוליטיקה.
נגמר המקום להתנהגות דיפלומטית.
צריך להוציא את הכלים הכבדים.

תוציאו את הדגלים! תנמיכו לה את הכסא!
היום סחבק יוצא למלחמה.
4.5%...
אפילו גבינה מתחת ל-5% היא מגעילה...

חייב לסיים, אבל עוד נדבר על זה.