מילה ותמונה

תוך שנייה זה נעלם.

ילדה יפה חייכה לילד אחד מהמגלשה.
היא הזכירה לו ילדה יפה אחרת, אבל הייתה יפה יותר.
ילד חשב, חישב, חישבן,
בסוף הלך לילדה ונתן לה התפוח.
ילדה נגסה בתפוח.
פניה התעוותו מחמיצות ונאורו ממתיקות.
ילדה כבשה הילד.

ביום שלמחרת הוא חזר לגן.
ילדה יפה חייכה אליו מהמגלשה.
הוא ניגש והביא לה תפוח, מתוק הפעם.
שיניה נגסו ושפתיה התלחלחו מרסיסי תפוח,
וביס קטן מהתפוח
יחד עם חתיכה מליבו של ילד,
היו עכשיו אצל הילדה.

ביום שלמחרת הוא חזר לגן.
ילדה יפה לא חייכה אליו מהמגלשה.
היא ישבה בפנים חתומות.
הוא ניגש ושאל "מדוע?"
היא רק הרימה כתפיים והטתה ראשה הצידה.
חיוך של ילד התהפך, והוא הלך.

ביום שלמחרת הוא חזר לגן.
ילדה יפה לא חייכה אליו מהמגלשה.
היא ישבה בפנים חתומות.
הוא ניגש ושאל "מדוע?"
היא אפילו לא הרימה את כתפיה.
בזוויות החיוך ההפוך של ילד
נגעו טיפות מלוחות.

ביום שלמחרת הוא חזר לגן.
ילדה יפה לא הייתה על המגלשה.

ביום שלמחרת הוא חזר לגן.
ילדה יפה לא הייתה על המגלשה.

כל יום, כל יום הוא חוזר לגן.
לפעמים ילדה יפה על המגלשה,
לפעמים איננה.
לפעמים הוא ניגש
ותמיד היא כבר אף פעם לא מחייכת אליו.

בין שחייכה
ובין שלא,
עבר רק יום אחד.

במושגים של עולם של ילד,
תוך שנייה זה נעלם.