מילה ותמונה

יש לי קטע כזה,
שאני נושך את פנים הלחי.
לא בכוונה.
וזה לא 'מקרה'. זה 'מצב'.
זה כאילו הלחי מתנפחת לי מבפנים,
ואז בכל פעם שאני סוגר את הפה אני נושך.

זה כואב החרא הזה.
אני סובל כבר כמה ימים.

נו, מילא.
אולי ככה אסתום את הפה.
אדבר פחות.
אוכל פחות.
רק טוב יכול לצאת מזה.

יאוש.
פשוט יאוש.
בזמן שאני כותב לקחתי לגימה ממים קרים.
זה מייאש.

רוחות משתוללות בחוץ.
צועקות וצווחות ומעיפות דגלים מסוכנות הרכב הסמוכה.
מאיימות.
אני לא אוהב רוחות.
זה לא נעים להיות בהן.
הם מכניסות חול לעיניים או סתם מבדרות את השיער, ולא בדרך הטובה.

מה שמזכיר לי שאני צריך ללכת להסתפר.
אני שונא את זה.
תמיד אני נתקע לפני איזה פוסטמה שלא סגורה על איזה צבע היא רוצה,
או מישהי שעושה פן.
למה זה לוקח לכן כ"כ הרבה זמן?

אתן יפות. תתקדמו, בבקשה.

כואב לי ואני רוצה הביתה.