מילה ותמונה

היא אמרה לי שזה היה יכול להיות שיר לא רע,
אם רק הייתי מסדר קצת את המילים.
שאלתי אותה מה הייתה מחליפה במה.
איזה מילים באיזה סדר ואיזה מילים הייתה מורידה לגמרי.
'אני לא יודעת. זה אתה שכותב' היא אמרה והמשיכה ללכת.

היא אמרה לי שזה היה יכול להיות שיר לא רע,
אם הייתי בוחר מילים קצת אחרות.
שאלתי אותה איזו מילה חסרה,
איזו מילה הייתה הופכת את זה מזה למשהו טוב.
'אני לא רוצה לגלות. זה אתה שבוחר' היא אמרה והמשיכה ללכת.

היא אמרה לי שזה היה יכול להיות שיר לא רע,
אם רק הביט היה קצת אחר.
שאלתי אותה איפה זה לא עובד.
איפה הייתה מכניסה מילה ארוכה יותר ועל איזו מילה הייתה מוותרת, שיזרום.
'אני לא יודעת. זה אתה שנותן את הקצב' היא אמרה והמשיכה ללכת.

בסוף היא המשיכה ללכת וללכת וללכת וללכת,
עד שהפכה לנקודה זעירה באופן שנעלמה בפנייה הבאה.
יצא לי שיר לא רע, ככה כולם אומרים.
הקצב זורם נהדר כמו דם בורידים רחבים במיוחד, עד שמגיע ללב והכל מתפוצץ.
השדים בורחים ורצים לכל עבר, והמילים לא עושות שכל, עד שבסוף הכל מתחבר.
הטירוף שולט וההיגיון מנצח, והתקווה שיהיה טוב מתרסקת באמונה שיהיה רע, והכל הופך לקטע אחד גאוני.

יום אחד, מאחורי איזו פנייה, הופיעה נקודה זעירה
שהלכה וגדלה.
והלכה והלכה והלכה והלכה עד שבאה והגיעה.
'התגעגעתי. באתי.'
'ידעתי. כתבתי'
'תראה לי?'
'לא'
'תראה לי.'
'לא'
'תראה לי!'
'לא'
'אז איך אדע?'
'פעם אחת תאמיני לי'

היא האמינה, ככה האמנתי,
עד שמצאתי אותה מפשפשת בניירותיי, ממששת את כל המילים הכתובות, רק כדי לגלות איזה מהן כתובות עליה.
ביקשתי ממנה שתארוז מזוודה, והיא אמרה שהיא לא זזה מפה בלי המילים שלה.
'את מטורפת'
'ואתה רמאי'
את משוגעת, בחיי'
'תגיד לי. תראה לי. תשיר לי'
'לא. אלוהים, לא. תעופי מפה'.

יצאתי מהחדר והבית והלכתי לישון אצל חבר.
ביום למחרת חזרתי ועל השולחן הקטן הייתה מעטפה חתומה עם שמי ופרח סגול.
עוד לפני שפתחתי אותו חיפשתי אותה בבית.
בדקתי בארונות וראיתי שהיא לקחה הכל. הכל. אפילו חולצה או שתיים שלי.
וזה היה בסדר, נוכח המחיר הכולל – חולצה תמורת היא-לא-כאן.

התיישבתי עם המעטפה שלה ביד ותהיתי אם זה באמת חשוב לי מה שיש לה לומר לי.
אם אני באמת רוצה לדעת או שזאת סתם סקרנות.
התחיל להחשיך ואני עדיין הופך את המעטפה באצבעותיי,
עלי הכותרת הסגולים פזורים על הספה והרצפה ואצבעותיי מזמן הפסיקו לדמם מהקוצים.

פתחתי את המעטפה בזהירות.
'נווד יקר, יכולת פשוט לומר 'אני אוהב אותך'. אני'

הנחתי את המכתב על הספה, ולא יכולתי לחשוב כמה מטופש זה נשמע.
היא מצאה את השיר. היא הבינה את המסר הכללי.
אבל היא רק לא ידעה שהוא לא נכתב עליה.