מילה ותמונה

שותקת אליי חודשים
ואז זורקת מילים שלא מיועדות אליי.

ואני מייעד אותן לעצמי.
זה מה שאני עושה איתך.
הכל אישי.

זה כי אני חושב שאני אוהב אותך
ויודע שאת לא בזבזת עליי
פרומיל של מחשבה זה חודשים.
בדיסוננס הזה אני צריך להשכין שקט במוח שלי.

ביומולדת האחרון, הראשון שהרוב המכריע
של האנשים החשובים לא שכח,
הברכה הקטנה שלך, שלוש מילים, אם אני לא טועה,
הייתה הכי שווה.
והיו ברכות שוות.
טלפון מפתיע מהעבודה,
הודעה מפתיעה מהחיוך שלי בתקופה שבה לא ממש דיברנו,
ועוד כל מיני כאלה.
ושלוש מילים, אם אני לא טועה,
היו הכי שוות.
כי את חשבת עליי.

שותקת אליי חודשים
ואז זורקת מילים שלא מיועדות אליי.

ואני עוקב אחרי המילים האלה.
זה מה שאני עושה איתך.
הכל נוגע.

אני רואה אותן מסתלסלות באוויר כשהרוח מתגברת
ועפות אנה ואנה
ונושרות כמו עלה שלכת
וברכות, רכות, רכות,
נוחתות כמו עלה על אבני המדרכה
ועל ידן עלה אחד אמיתי
ואז, בתמונה הזאת של מילה ליד עלה,
אני מבחין שהצבע של עלי השלכת
הוא כצבע שיערך,
וזה מעורר שיר וזיכרון
שהלוואי ולא היו מתעוררים
ואני כ"כ שמח שהם כן.

שותקת אליי חודשים
ואז זורקת מילים שלא מיועדות אליי.

אני בונה תיבה מעץ עם ריפוד.
זה מה שאני עושה איתך.
הכל הגיוני.

אני מנסה למשוך מילה,
בד"כ נכשל,
ולהניח אותה בתיבה הזאת,
שתנוח.
את שותקת אליי חודשים,
המילים שלך הן משאב כה נדיר
שאין להן מקום אחר
מלבד תיבה מיוחדת שתגן עליהן.
התיבה ריקה.

שותקת אליי חודשים
ואז זורקת מילים שלא מיועדות אליי.

אני סופר אותן וסופר את המרווחים ביניהן.
זה מה שאני עושה איתך.
הכל קשור אלייך.