מילה ותמונה

עוגייה זרועת צימוקים,
כמו שמיים עמוסי כוכבים מונחת לפניי עם כוס קפה בגוון מושלם.
לא תמיד אני מצליח להגיע לגוון המושלם.
זה שילוב מדויק של מים-חלב-קפה. מדעי, כמעט.

הריח של העוגייה עולה ומסתלסל כמו בסרט מצויר אל תוך אפי ואני לוקח שאיפה עמוקה וארוכה.

קופסת העוגיות הזאת, על כל 10-12 היחידות שבה,
תזכיר לי תמיד את זאת שהופיעה היום בכל מקום שהייתי בו היום כמו ב'שגר אותי סקוטי'.
צריך להיות אידיוט ברמות מיוחדות כדי לא להבין את הרמזים הקוסמיים שהיקום נותן לך.
נראה לי שגם אם היא הייתה יושבת על פניי, לא הייתי מבין את הרמז.
כן, כן. כזה אידיוט, אם לא יותר.

העוגייה המושלמת ברכותה נשטפת עם הקפה המושלם בגווניו, ויחד עם 'לליינה', זה רגע מושלם. כמעט.
חסרה פה אותה אחת שתעביר אצבעות בשערי ותחייך ותגיד לי שאני חמוד שאני נהנה ככה מהדברים הקטנים.
בסולו המדכא הייתי אומר לה 'תרקדי בשבילי' והיא הייתה אומרת 'מה?!' והייתי אומר לה 'הסולו מדכא לי את התחת וזה רגע טוב, בעיקרון. תמתיקי לי אותו בחזרה'.
היא הייתה אומרת לי 'אידיוט' ותחייך, ואני בתוכי הייתי יודע שזאת הפעם השנייה היום שאני אומר דברים ומתנהג כמו אידיוט מושלם.

היא דתייה. לא מבקשים מדתייה חסודה שתרקוד בשבילך. ועוד אחרי כניסת השבת, רחמנא ליצלן!
למרות שהניסיון מלמד שדתיות חסודות הן הכי לא כשהן בדל"ת האמות הסגורות שלהן...

זה מוזר, בסופו של דבר.
מצד אחד, ברור לי שאני די מאוהב במישהי כבר חצי שנה או משהו.
מצד שני, ברור לי שזה לא יקרה ואני מכריח את עצמי לדברים אחרים, בתקווה שיבוא משהו שישכיח את זה.
לא כמדד להשוואה, לא כ'ריבאונד' ולא כשום חרטה שכזאת. באמת כדי להניח לזה ולהמשיך הלאה בחיי, מבלי הצער של לב שבור.
פשוט... הכי קרוב שהיה לי לשכוח, ריסק לי את הצורה וגרם לי להתייפח כמו ילדה קטנה במשך ימים. חטא על פשע, אם תרצו.
אז זה טבעי לי שכשאני רואה מישהי בסופר פארם, בסופר דוש ובאנטר, והיא יפה כל כך וחמודה כל כך והחלפתי איתה מילה או שתיים והיא גם טיפוס די נחמד, ארצה לרצות לדבר איתה שוב, ללא מאות אנשים שבאים לקניון בת ים ביום שישי ובלי קופאית שדוחפת את אפה לעניינים לא לה (האצבע הפצועה שלי. איה. איה).

אבל לא.
אני תמיד נשאר אני, תמיד נשאר אני, תמיד נשאר עני.
עם מילים מבריקות שיכולתי לומר, עם רגע היסטורי שבו לא הייתי נחנק.
בלי סיבה להסתכל מעבר לאף, בידיעה שמשהו טוב, חדש ומרגש הולך לקרות לי.

כל מה שאעשה הלילה יהיה לחשוב על זה שלא חשבתי על מה שאני הולך לכתוב מחר.
היום באה האישה היחידה, כנראה, שהצליחה לגרום לי לא לחשוב על מה שאני הולך לכתוב מחר.
ופספסתי אותה.
זה אומר שהיא מיוחדת,
כי את כל המיוחדות אני מפספס.

אפילו הטמבל של ארקדי דוכין טעם מלוכה.
אבל אני לא טמבל.
אני סתם אידיוט.