מילה ותמונה

התעוורתי מאור בהיר מאלף שמשות,
נפלתי מהתהומות אל השמיים בכל פעם שחשבתי עלייך.
אחד הבטיח לי שהכל עובר,
הוא רק שכח להזכיר לי שאת עולם אחר בחיי.

יש לי כ"כ הרבה מילים לומר לך
וכל כך הרבה פחד ממה שיקרה אם אומר לך את זה כאן.

ימים ושבועות תכננתי, חשבתי, כתבתי, מחקתי,
ובסוף נשארתי עם דף לבן.
אז כיביתי אור וכיביתי טלוויזיה וכיביתי את המוזיקה.
עכשיו זה אני, פעימות הלב ורעש המקשים שלצלילן מתלכלך הדף.

ואני לא יודע מה לומר.
אני לא יודע אם יש לי אומץ.
אני לא יודע אם את תקראי,
ואם תקראי, אני לא יודע מה תחשבי על זה.

אבל צו לבי,
זה שבמשך כל הזמן הזה לא נתן לך ללכת,
מבקש אותי לומר לך רק דבר אחד שאת צריכה לדעת -
את לא יוצאת לי מהראש.

אין מקום אחר בעולם שבו רציתי להיות היום
מלבד החדר בו את מכבה את הנרות שלך.
אין רגע אחר בזמן שאני מתחרט בו על שאני לא איש אחר.
מישהו יקר לך שאת רוצה לצדך.

לא יודע...
בחיי שלא יודע.
תכננתי לקמפז את המילים הכי יפות שחיברתי אי פעם,
אבל איכשהו יש בי משהו שמפחד ממך.
אולי, אם אעמוד שוב למולך, אוכל לומר לך את מה שיושב לי בראש, בלב,
רובץ מעליי כמו ברכה, כמו קללה, כמו לא יודע מה.

את כ"כ חשובה, ומעולם לא הנחתי שתהפכי לכזאת.

יום הולדת שמח.
אבל באמת שמח.
עם בלונים וקונפטי וכובעים משולשים.

הנווד.