מילה ותמונה

יש לי משיכה לא מוסברת לילידות פברואר ואמצע-סוף יולי. נורמה ג'ין נולדה בסוף מרץ.

יש לי קטע עם שמות שמתחילים ב'שיר' – שירי, שירן, שירה, שיר וכו'. לנורמה ג'ין, למיתית, לזאת שאני מאוהב בה בסתר עכשיו - לכולן לא קוראים ככה.

'דנות' למיניהן בד"כ משאירות אותי מתוסכל מהרבה בחינות.

אין לי חברים בנים. כאילו, יש לי אחד, ועוד כמה 'ידידים'.

המילה 'ידידים' מביכה אותי. גם 'יזיזה'.

הייתי פעם 'יזיז' של מישהי. בכל פעם שהיא סידרה את החדר, היא אמרה 'הנווד יזיז' וקראה לי. היא גמלה לי היטב...

'ענבל' תמיד יחזיר אותי אחורה וכל ענבל באשר היא תעלה בי קודם כל אסוציאציה של נורמה ג'ין. אח"כ זה עובר ונהרס מסיבות אחרות לגמרי.

בלונדיניות ורוסיות – שני פלחי אוכלוסיה שמעולם לא יצא לי להכיר קרוב מדי. וחבל. פשוט אין כאלה בסביבתי. לפחות לא כאלה שאני מעז לדבר איתן.

קצוות – מנמוכה ששוקלת 35 ק"ג ועד גבוהה ומלאה. עברתי על כל הקשת. עכשיו אני יודע בדיוק למה אני הכי נמשך.

יין ודריכת ענבים תמיד יזכירו לי את ג'.

הומוסקסואלים – לא מכיר כאלה. לפחות לא שאני יודע. פעם מישהי חשבה שאני כזה, כי לא רציתי לשכב איתה. טעתה.

באמא שלי, טעתה. פשוט לא רציתי אותה.

לבבות שבורים. כן, אפילו אני השארתי כמה מאחוריי. צדק היסטורי, רבותיי, כך הוא נראה.

גברים מפגרים. נשים לא הרבה יותר טובות. נחשפתי לאחרונה לכמה נשים מוזרות במיוחד, הזויות משהו ודוחות לגמרי. כשאשה זרה כותבת לי ושואלת אותי אם היא רוצה להזדיין עם האקס הטרי או התחליף שלו (שוגר דדי, אגב), זה הסימן בשבילי לחתוך את הקשר. וזה רק קצה הקרחון לחרפה של הגועל.

שלושה אנשים אמרו לי מאז יום ראשון שאני כל הזמן שותק ולא מדבר על הדברים.

שני אנשים מאז יום ראשון נעלבו מהשתיקות שלי.

אף אחד מכל האנשים האלה לא יודע את הסיבות האמיתיות לשתיקה שלי. השערות זה סבבה. האמת אצלי בכיס.

מכירים את אלה ש"לא שונאים אף אחד"? אז אני שונא כמה אנשים. כמה מהם אני אפילו לא מכיר, אבל הם עדיין עשו מספיק בשביל לגרום לי להתרסק. כמו רשעי-על, ארכי נבלים חסרי פנים.

מצד שני, once אהבתי אותך, לעד תהיה לך פינה חמה בליבי. זה כולל גם אנשים שהולכים שנים שנים אחורה.

אף פעם לא פגשתי מישהי שקוראים לה רוני והיא לא הייתה ממש ממש יפה.

יש פה אנשים שמדברים איתי במייל ולא יודעים איך קוראים לי או את שם המשפחה שלי. זה מרגיש בטוח.

התחברתי ליותר מדי אנשים מאיזור חיפה. חלק לא יודעים שהתחברתי אליהם, אני רק קורא אצלם (כן, את). חלק מצטערים על זה שהתחברתי אליהם (כן, את). חלק אוהבים אותי בחזרה. מזל שיש גם כאלה.

וגם מב"ש. אבל רק אחת. והיא הרבה דברים, אבל אוהבת אותי - לא...

גם עם חדרה וסביבתה הייתה תקופה שהפציעו אנשים רבים משם. הם בעיקר "הפציעו" (יענו פצעו, נו...).

זה עניין של גיאוגרפיה, תאריכי לידה, שם או סתם מקרה? הרי זה בא בגלים.

ועדיין, במודיעין יושבות פנטזיות גדולות ואהבות ישנות.

וגם באלי כהן 8. או 12. אני לא זוכר איזה מספר זה בדיוק. אבל זה כבר כמעט נצח.

זאת מסופר דוש, מהפוסט של יום שישי, דומה לאיילה מהאח הגדול. אז הסתכלתי על איילה ורציתי לבכות. אין צדק בעולם.

גם לאיילה יש מנטליות של אישה מוכה, מסתבר.

אחד הדברים הכי מעצבנים בעולם, זה שהמקלדת זזה ולוחצים על המקש שליד. אפשר להזיז אותה ס"מ ימינה או שמאלה. אבל עד שעושים את זה, זה מה זה מעיק!

תגובות אנונימיות, כמו שיחות מטלפונים חסויים, קצת מרגשות וקצת מתסכלות. אולי זה מישהו שמכיר, מישהו שיודע, מישהו שרואה. אבל מי?

אחת השאלות האנושיות שהכי מסקרנות אותי, היא איך אנשים שטוענים שהכל בידי שמיים מאשימים אנשים שלא מאמינים במעשיהם. הרי הכל בידי שמיים...
 
אני חווה כרגע מגמה מעניינת של פתיחות. לדבר עם הבלונדינית מקומה שלישית זה הישג. כמעט כמו לדבר עם הבלונדינית מהנהלת חשבונות. יש דברים כ"כ אלמנטאריים שלא באים לי בקלות.

ועדיין, אין לי אומץ לעשות את הטלפון האחד שאני באמת רוצה לעשות.

אורחת הכבוד, שפעם השאירה עקבות אוהבות ומפרגנות, חסרה פה. מדהים, מדהים, מדהים, כמה מהר אנשים יכולים לשכוח מה אתה בשבילם.

אתמול קראתי איזה ממורמרת אחת ב-YNET על זה ש"אם יהיו בחדר מסויים 1000 מלאות וכוסית אחת, ישר כל הגברים יקרקרו סביבה". כאילו שאם באותו חדר ממש יהיה כוסון על אחד ו-1000 שמנמנים, הן לא ילכו ישר לעברו. די לצביעות הנשית! (ואמרו לי שאני לא שמן, אז אין לי אינטרס בעניין).

איך בנאדם ('רב', עלק. רב עם כולם, אולי) שמטיף נגד גזענות ואלימות אומר להורים לשבת שבעה על הבת שלהם שיצאה מהארון?