מילה ותמונה

כוסית -
מחמאה או עלבון?

ומגה כוסית?
כי יש אחת שנתקלתי בה לאחרונה, שלגמרי עונה להגדרה.
והיא גם בלונדינית.
אבל אני לא הטיפוס שלה, כנראה. קרוב לודאי.
מפתיע.

יש סוגיות קצת יותר בוערות בחיי כרגע,
אבל אחרי יום שבו השכנות שלי שמעו אותי צועק, אולי בפעם הראשונה,
וכואב לי הראש (עדיין. עוד מהפוסט מאתמול),
אז את הקושיות הקשות אני שומר לימים שבהם אני באמת יכול להתמודד.

רשימת הגעגועים שלי ארוכה.
החיוך שחוזרת עוד ארבעה וחצי חודשים (אבל מי סופר?)
והאזרחית
וההיא ללא פנים, שעוד מעט יירד לה הלחץ ותשוב.
ו-ג' שיותר מדי זמן לא שמעתי ממנה
והמלכה הראשונה של הבלוג הזה, הלא היא ויקטוריה המהוללת, שהפכה להיות המלכה הנוכחית של ישראבלוג. אני הכרתי אותה כשעוד הייתה יורשת עצר צעירה.

אולי נגמלתי משוברת ליבי האחרונה.
לפחות עד הפעם הבאה שהיא תעדכן סטטוס בפייסבוק.

יש משהו שאני חייב לעשות ואין לי אומץ.
נורמה ג'ין חזרה לקרוא לעצמה נורמה ג'ין.
אולי זה אומר שהיא כבר לא מרלין מונרו,
אבל אני לא מעז לגלות
כי אם אני טועה, זה יביא אליי צרות שאני כל כך לא יכול להתמודד איתן כרגע.

ניו מקבל את הכדורים שלו כבר חמישה ימים.
אולי זה רק בראש שלי, אבל האוזן נראית טוב יותר.

דברים טובים קורים לאנשים טובים, כתבתי למישהי השבוע.
רק 5 מילים, אבל התכוונתי לכל מילה.
האנשים הטובים האלה לא יודעים הכל, למשל העיתוי שבהם הם נפנפו לי לשלום וחייכו לי.
אם לא היו באים כשהיו באים, הקשיים היו הרבה יותר גדולים.
אז אני שמח שקורים להם דברים טובים.
מכל הלב.

וכמילות השיר הנודע:
יאללה, הביתה
יאללה, הביתה.