מילה ותמונה

ברגע של השראה היא אמרה לי ש
"החיים לא נכתבו בחול, אז זה לא משנה שהגאות מגיעה".
אני מניח שהיא רצתה לומר שזה לא היה הכל לחינם.
זה הרגיש זר ומוזר שנים אחר כך כשפגשתי אותה שוב באמצע סתם רחוב באמצע סתם יום באמצע סתם חיים.

היא הרכיבה משקפי שמש שכיסו חצי פנים.
אוזניית בלוטות' ניצנצה בכחול מתוך שיערה, כמו כוכב בשמי לילה.
"אתה נראה עייף"
"עליות. באתי מהמרכז. כל הדרך בעליות"
"ממהר?"
"לא"
"שנשב?"
ישבנו.

ברגע של השראה היא אמרה לי ש
"השתגעת. אבל כל הגיבורים שלך מתו, אז מה כבר יש לך להפסיד?".
אני מניח שהיא רצתה לשאול למה אני לא מנשק אותה כבר.
זה הרגיש מיותר ומנוכר שנים אחר כך כשפגשתי אותה בערב אביבי של יום אביבי באביב חייהם של אנשים שהם לא אנחנו.

בלי משקפי שמש ועם סיכה כסופה בשיער,
הכוכב המנצנץ החליף צבע מכחול ללבן.
"אתה נראה טוב"
"תודה. גם את"
"שנסע?"
נסענו.

ברגע של השראה היא אמרה לי ש
"אתה בוכה, או שהסודות שלי מצחיקים אותך עד דמעות?"
אני מניח שהיא רצתה להתלונן על זה שאני שמרתי את הסודות הכמוסים שלי אצלי.
זה הרגיש כמו הרגע הנכון לפרוש אותם על השולחן שנים אחר כך, בליבה של מסעדה בליבה של העיר בליבה של הארץ ששנינו גדלנו ונמות בה.

היא לגמה יין אדום וסימני האודם שלה
נשארו על שפת הכוס הגדולה.
"תספר לי"
"כבר אין אהבה, אבל גם השנאה מתה"
"תמשיך"
"כבר אין געגוע, אבל לא באמת שכחתי"
"עוד"
"עוד אין אישה אחרת, אבל זאת כבר לא תהיה את"
"אה..."

ברגע של השראה היא אמרה לי ש
"אתה חושב שאתה מודע להכל, אבל שום דבר לא באמת אמיתי".
אני מניח שהיא רצתה להגיד לי שהיא אורחת שעוד רגע הולכת ממני.
זה הרגיש דוקר שנים אחר כך באמצע נסיעה מהירה בכביש המהיר לצלילי הגיטרה המהירה של גארי מור.

היא הניחה את ראשה לאחור ואת ידה היא שמה על ידי.
"אתה באמת לא רוצה שזאת תהיה אני?"
"אני לא אמרתי שום דבר על רצון"
"אז אתה באמת לא חושב שאני רוצה להיות?"
"לא הייתי רואה אותך אם לא היינו נפגשים במקרה"
"זה היה קורה מתישהו"
"ואני הייתי צריך לבנות על זה?"

עצרתי מתחת לביתה, ליוויתי אותה לדלת הכניסה.
"אתה רוצה לעלות?"
"לא כדאי. הפעם לאט"
"מתי נהיית כזה מחושב?"
"אחרי הפעם האחרונה שגנבו את ליבי, הייתי צריך להמציא מנגנון מתוחכם יותר"
היא חייכה, וידעתי שמה שאמרתי היה מטופש.
אבל  זה היה הגיוני, כי הכל התחיל כשקראתי בשמה באמצע הרחוב
וכל מה שהיה לה לומר היה "מה, אתה גנוב?"

ברגע של השראה שהתעוררה לה אחרי חודשים רבים,
כל מה שהיה לה להגיד לי זה
"מה, אתה גנוב?"
לפחות היא חייכה.
חייכתי גם.
הלכתי הביתה יודע שזה לא יקרה לעולם,
אבל הלכתי הביתה מאושר -
שוב פעם היא חייכה לי.