מילה ותמונה

רציתי לומר לך שאת טובה מדי מכדי להיות אמיתית
ושאני לא יכול להסיר ממך את העיניים.
ושלגעת בך זה כמו להתכסות בכרבולית בערב קריר.
ולנשק אותך זה כמו לטעום מנגו בגן עדן.

רציתי להגיד לך שאני אוהב אותך,
ואם זה בסדר, אז גם שאני צריך אותך בלילות מסויימים.
הו, ילדה יפה שלי, אל תגרמי לי להתחנן.
תני לי לאהוב אותך, בייבי.
תני לי לאהוב אותך.

כי את טובה מכדי להיות אמיתית.
ואני לא יכול להוריד את העיניים ממך.
וללטף את לחייך.
ואני מודה לאל שאני חי.
את טובה מכדי להיות אמיתית.
אני לא יכול להפסיק להסתכל עלייך.

אלה יכולים להיות הטרטלס או ניל סדקה או הו-אבר שישיר את זה (ואני לגמרי אקח חירות יצירתית כשאני כותב אותו בעברית),
הם לא יכלו להגיד את זה יותר טוב ממני עכשיו.

אנשים קוטלים אותי על מה שאני חושב, איך שאני מתבטא ובאופן כללי על הקיום שלי,
אבל כשזה קורה, זה ברור לי שלסחוט ממך חיוך מעלים אותם, וש, עם כל הכבוד והערכה, יזדיינו.
אלה החיים שלי ואחיה אותם בדרכי ואמות אותם בדרכך, שכוב על איזה כביש כשאת עוברת עם הסמיטריילר שהיא החלק הזה באישיות שלך.

"השכם בבוקר אני קם להתגלח / אני רואה טמבל ממולי /
 מה הוא רוצה, עם מי הוא מתווכח? / הרי בעצם הטמבל זה אני"
שר דני סנדרסון.
ואני טמבל וקטנוני ולבד ובלעדייך עדיין ואולי זה לתמיד.
אתמול ראיתי את אלוהי הכדורגל במלוא תפארתו.
עם אלוהי המוזיקה אני בקשר כבר שנים.
אלוהי הנפש שלי ואני מסוכסכים.
רק אותך אני ממשיך לפספס.

אבל את הפוסט הזה אני מסיים עם השיר שעכשיו מתנגן בפלייליסט שלי.
מסיבה קוסמית כלשהי, אני קצת אופטימי עכשיו.
אולי זה כי וויין רוני משחק וזה תענוג השנה. אולי כי אנשים נחמדים כותבים לי עכשיו.
אולי זה כי אני עדיין בהיי מההתגלות של ליאו מסי אתמול.
אולי זה כי סוף סוף הצלחתי לכתוב. אולי זה כי היום הקשה הזה נגמר.
אולי זה כי... לא יודע.
אולי זה כי חשבתי עלייך וזה לא עשה אותי עצוב.

את טובה מכדי להיות אמיתית.
לפחות תהיי חלום מתוק ולא סיוט מריר, לא?