מילה ותמונה

איפשהו, לא מאוד רחוק ממך,
יש תיבה
ובתיבה יש מעטפה
ובמעטפה יש מכתב
ובמכתב כתובות המילים הכי טובות שאי פעם כתבתי.
אל תשאלי אותי איך התיבה הזאת הגיעה לשם.

את תדעי שהגיע זמנך לפתוח את התיבה לפי הסימנים שבחוץ.
עוצמת השמש, שאון הרחוב,
מהירות הצעדים של האיש שחולף על פנייך.
צבע הפרח בשמלתה של הילדה שמשתרכת מאחוריו.

את תדעי איך להגיע לתיבה לפי הסימנים.
לפי מפת הכוכבים,
כיוון הרוח ונדידת הציפורים,
גובה הים ילמד אותך על עומק קבורתה.

את תגלי את מילות הקסם לפתיחת התיבה לפי הסימנים שבראשך,
השיר שיתנגן לך.
אם זה שורה ממנו, שורה אחרת של מי ששר
או רק משהו דומה, את עוד תביני.

את תפתחי את התיבה ותוציאי את המעטפה.
הידיים שלך קצת ירעדו -
המילים הטובות ביותר שאי פעם כתבתי בידייך עכשיו.
את תקרעי את המעטפה לאורכה
ומהצד תוציאי את המכתב.

את תקראי ולא תביני.
זה לא מתאים. אולי זה בכלל לא כתוב עלייך.
את תקראי שוב, ובין השורות תזהי את המקום שבו אני נכשלתי תמיד -
הסאבטקסט.
זה יתחיל להתבהר ולהתברר.
את תראי אותך בין האותיות.
את תראי איך הכל מסודר ומדויק, בכתב ידי.
את תראי סימני מחיקה, את תראי איפה התחרטתי
ואיזו מילה החלפתי באיזו מילה,
ושתי שורות אחר כך גם תדעי למה החלפתי.

את תקפלי את המכתב ותחזירי אותו למעטפה.
את המעטפה תכניסי עמוק עמוק לתוך התיק.
תכנסי לאוטו ותסעי אליי. תשמעי את השיר שלנו בלופ כל הדרך.
תקללי את החניון הארור שמאחורי הבית שלי שאין בו מקום אחד לרפואה,
בגלל אידיוט שתופס שלושה מקומות.
את תחסמי אותי ותעלי. זה בסדר. את פה, אין לי לאן לנסוע.

תסובבי את המפתח שנתתי לך והכלב ינבח.
אני אסתובב במיטה, ואגיד "ניו, די, באמ'שך" ואכסה את ראשי בכרית.
אבל הוא ימשיך, אשמע צעדים ומלמול לא ברור והמיטה שלי תזוז.
בקצה מישהו יישב, ואני אבהל.

אסתובב ואת תחייכי. תלטפי את פניי.
'מצאתי'
'ו...'
'את המילים הכי יפות בינינו כתבת במכתב. אני רק אוהבת אותך'.
את תנשקי אותי על המצח ותחבקי אותי.

אחרי כמה רגעים את תורידי נעליים ותעיפי את הג'ינס על הכסא ותשני איתי.
כשנתעורר נעשה קפה, נוריד ערגלית תות או עבאדי
ונתחיל את הכל מחדש, אבל מנקודת התחלה אחרת לגמרי.