מילה ותמונה

לא ידעתי איך להגיד לך את מה שרציתי להגיד לך,
אז דיברתי בעיקר שטויות במשך כל הימים האחרונים.
את היית קצרה ותמציתית והוספת תמונה שלך מחייכת.
"עדכון בקרוב", הבטחת.

זה היה יום ארוך, הרבה מלחמות בהרבה מחשבות ותחושות.
כ"כ הרבה, שעלייך כמעט ולא חשבתי אחרי שכתבתי לך בבוקר.

בתמונות שאת שולחת לי משם מלאות בחיוכים שלך.
את נראית מאושרת ואני שמח פעמיים -
כי את מאושרת וכי את שומרת על עצמך.

ידיעה על ישראלית שנהרגה ביום חמישי בבוליביה הורידה לי את הלב לרצפה.
בפעם האחרונה שדיברנו סיפרת שאת בדרך לפרו, אבל זה היה כמה ימים לפני כן.
לא ידעתי איפה את.
בשנות ה-20 לחייה.
לא יודע כמה ישראליות בשנות ה-20 לחייהן יש בדרום אמריקה בימים אלה,
אבל מבחינתי כל "ישראלית בשנות ה-20 לחייה" היא קודם כל את.
אז קצת פחדתי וקצת נבהלתי וחיפשתי באתרים ועדכנתי כל כמה דקות.

בת 28 היא הייתה.
לא זוכר מאיפה, רק שסיימה לימודים לא מזמן.

המשכתי הלאה.
קוקי בסדר, אני יכול לנשום שוב.

לא תיארתי לי שאדאג לך ככה.
לא חשבתי שאתגעגע ככה.
ואתמול, אחרי כל מה שעבר אתמול,
לראות את החיוך שלך היה הדבר הכי טוב עלי אדמות.
לא הייתי מחליף את זה בשום דבר אחר.

תמשיכי לשמור עלייך, שמנדריק.
ותחזרי כבר.
חודש וחצי זה די והותר, לא חושבת?