מילה ותמונה

זה קצת Leaving On A Jet plain כמו שנטלי אימברוליה עשתה אותו.
וקצת לא. לא מאוד מדויק, כלומר.
מתנגן לי בראש כבר כמה ימים, והיום נראה נכון להוריד את זה לדף.
סקיצה, בערך. שורות ראשוניות, בערך.
לא רלוונטי לכלום בחיי,
חוץ מכל האנשים שעוזבים כל הזמן.
אחד אחרי השני. אחד אחרי השני.

הגרסה שלי:
עוד לא שש בבוקר, עולה האור
אני יושב, רואה עוד איש שיכור
בוכה כ"כ שונא להיפרד

אבל השחר עולה, זה לא זמן לישון.
יש עוד הרבה, זה רק יום ראשון
וכבר יש תחושה שכדאי שייגמר.

אז וותרי לי ותלכי מכאן.
תגידי לי שכשתלכי מכאן
תבכי כמו לעולם כבר לא נהיה.

כי את עולה עכשיו על הרכבת.
תפסי מקום, תוכלי לשבת שם.
הו, בייב, צריך לזוז.

יש כ"כ הרבה אנשים רעים,
כ"כ הרבה שטנים רעבים
אני אומר לך, בייב, הם לא חשובים.

בכל מקום שתהיי, אהיה איתך.
כל שיר שאשיר, אשיר איתך.
כשניפגש זה יהיה להישאר

אז וותרי לי ותלכי מכאן.
תגידי לי שכשתלכי מכאן
תבכי כמו לעולם כבר לא נהיה.

כי את עולה עכשיו על הרכבת.
תפסי מקום, תוכלי לשבת שם.
הו, בייב, צריך לזוז.

עכשיו אני אולי קצת בוכה פה,
דמעה יורדת, כן, אני קצת בוכה פה,
אל תסתכלי, אני לא רוצה שתראי.

חכי עד שיבוא היום,
אהיה שם מתחת לחלון,
עם פרח ושורה שלא שלי

חייכי לי, נשקי אותי.
קבלי אותי, אל תעזבי אותי.
תחזיקי בי כדי שלא אפול.

כי את עולה עכשיו על הרכבת.
תפסי מקום, תוכלי לשבת שם.
הו, בייב, צריך לזוז.

את עולה עכשיו על הרכבת.
תפסי מקום, תוכלי לשבת שם.
הו, בייב, צריך לזוז.

את עולה עכשיו על הרכבת.
עולה עכשיו על הרכבת.
עולה עכשיו על הרכבת.
עולה עכשיו על הרכבת.
עולה עכשיו על הרכבת.
עולה עכשיו על הרכבת.
על הרכבת...

כדי להבין בדיוק תצטרכו שאשיר לכם.