מילה ותמונה

תהיה לי רק הזדמנות אחת לחיות
ותהיה לי רק הזדמנות אחת למות.

בדרך אני עושה את כל הטעויות הלא נכונות שבנאדם יכול לעשות.
ואז דפיקה בדלת,
ובזמן שאני עוד מקרצף את השאריות ממני שנשארו על הרצפה מהטעות הקודמת,
את נכנסת פנימה, והמילה "טעות" כתובה לך על הפנים.
זה החיוך, האף, העיניים, הלחיים, השיער, הצוואר, האוזניים, הגבות, הריסים, השפתיים, השיניים והמאדר פאקינג ביוטיפול באדי שלך שהסתירו לי את זה.

ואני יודע שכמו בפעם האחרונה,
אשנא ואוהב ואהרוס ואבקש שתסלחי
ואשמח ואגמור ואגמיר ואגמיר
ואתאכזב ואחכה ואאכזב ותמהרי ללכת
ותלכי ותעזבי ותשכחי ואזכור.

ואת תהיי כמו כל אישה כמוך.
תהני מהסגידה.
תהני מהמילים.
תהני מהדרך.
זה רק שהדורך אותה
הוא לא מי שקיווית.

איזה ערב אחד אמצא אותך בין המון אנשים.
תסמני לי עם האצבע
לפינה אחת ריקה.
תנשקי אותי.
תחליקי את לשונך על שפתיי וידייך
יתגרו.
ואניח ידיים על המותניים שלך ותאמרי
"אני לא מרשה לך. אתה לא מוזמן".
ואנחנו ניסע אליי הביתה.
ואת תפשיטי אותי ותרדי על ברכייך.
ואניח יד על ראשך ותאמרי
"אני לא מרשה לך. אתה לא מוזמן".
ובבוקר תלכי ותשאירי פתק שאומר רק
"זה לא שאתה לא טוב".

ואשאר עם השאלה הנודעת:
אז מה זה, לעזאזל?

ותשובה לא תהיה,
כי את תארזי את החיוך, האף, העיניים, הלחיים, השיער, הצוואר, האוזניים, הגבות, הריסים, השפתיים, השיניים והמאדר פאקינג ביוטיפול באדי שלך ותסתלקי מכאן למישהו שהוא לא לא טוב.
למישהו שווה הרבה יותר.

ובזמן ששוב ארד על ברכיי ואקרצף סימנים חדשים של עליבות ופאתטיות וסתם רסיסים של לב שבור שפוצעים לי את הרגליים,
תהיה דפיקה בדלת ואקום לפתוח.
ולפני שאפתח אקווה שזאת את, שמבינה שאני הכי טוב בעולם בלהיות אני,
ואני זה לגמרי מה שאת רוצה.

ואפתח את הדלת.

תהיה לי רק הזדמנות אחת לחיות.
תהיה לי רק הזדמנות אחת למות.

בדרך אני עושה את כל הטעויות הלא נכונות.
בתכל'ס, אני רוצה לעשות רק אותך.