מילה ותמונה

כרעתי ברך לפני הוד מעלתה.
היא הפשילה חצאית עיפרון ופישקה רגליה.
היא לא העיפה בי מבט. עיניה עצומות וידיה מכוונות.

כתבתי שיר להוד מעלתה.
היא ביטלה החרוזים, שללה הדימויים, אבל מתה על הקצב.
ראשה נזרק לאחור, מותניה נעו לאט לאט.

השתכרתי לכבודה של הוד מעלתה.
רצתי עירום ברחובות, שרתי שירים מטופשים.
נזרקתי בצד אחורי של רחוב, איפה שהכלבים חיים בלהקות.

יצאתי מדעתי בשביל הוד מעלתה.
שרפתי מניפסטים שנשבעתי לחיות לפיהם. הפרתי נדרים.
עברתי מצד לצד במטוטלת קיומית. בין חיים מפוארים למוות מבזה.

כרעתי ברך לפני הוד מעלתה.
היא הפשילה חצאית עיפרון ופישקה את רגליה.
החושים שלי מעולם לא היו חדים יותר.

כתבתי שירים להוד מעלתה.
היא ביטלה החרוזים, שללה הדימויים, אבל מתה על הקצב.
ראשה נזרק לאחור ושדיה לפניי.

השתכרתי לכבודה של הודה מעלתה.
רצתי עירום ברחובות, שרתי שירים מטופשים,
היא צחקה.

יצאתי מדעתי בשביל הוד  מעלתה.
שרפתי מניפסטים שנשבעתי לחיות לפיהם. הפרתי נדרים.
ידעתי שאולי אמות, אבל עכשיו אני חי.