מילה ותמונה

היו לי כנפיים מפוארות.
גדולות יותר משל הנשר הכי גדול שאי פעם חתך את השמיים.
כ"כ גדולות שגם כל הנרות שבעולם לא היו עוזרות לאיקרוס להגיע לגודל הזה.
כל כך חזקות שכשנפנפתי אותן ענן אבק עלה וחנק את כל החיים בעולם והשאיר אותי לבד.
כל כך חזקות שנפנפתי אותן שוב ואת האבק העפתי לעולם אחר ומתחת להריסות מצאתי לי חיים.

לאחרונה אני מרגיש שהכנפיים שלי עירומות.
בלי אף נוצה להתפאר בה לפנייך. בלי היכולת לבוא ולפרוש ולגרום לפיך להיפער, ללסתך ליפול לרצפה, לתחתונייך להירטב ולגופך להיצמד לשלי וללבך לפעום רק לי.

במקום כנפיים, נשארתי סתם עם ידיים עירומות.

את יכולה לתת לי כנפיים חדשות?...