מילה ותמונה

כל מה שחשבתי שהוא too good to be true התברר ככזה.

לפני שבועיים, אחרי התאונה, כשנסעתי למחוז יפתח סיימתי בשעת בוקר די מאוחרת והלכתי לאכול צהריים עם חברה טובה שהייתה באיזור.
הלכנו למסעדה נחמדה על הטיילת.
הזמנתי חביתה על מצע צזיקי.
זה אחלה, אבל 50 שקל על חביתה ויוגורט זה קצת מוגזם עם תשאלו אותי.
אבל נו, חיים פעם אחת. ננסה.

זה משהו שאתם בהחלט יכולים לעשות בבית.
תרשמו מתכון:
אתם לוקחים ביצה. או שתיים, אם אתם גברים חסונים בתקופת חדר כושר.
אתם שוברים אותה לתוך מחבת עם קצת שמן זית שרתח מבעוד מועד (3 דקות. לא להגזים).
אתם מקשקשים את הביצה.
בזמן שהיא מקשקשת עצמה לדעת,
אתם פותחים צזיקי של אחלה (עולה 4 שקל, נו. לחתוך מלפפון ייקח לי יותר זמן מזמן עבודה של זה).
שופכים אותו לתוך צלחת עמוקה.
הביתה גמרה להתקשקש ואתם מניחים אותה על המצע.
והופ.
ארוחה ב-50 ₪ ב-3 דקות עבודה ומצרכים בשווי 6 שקלים במקרה המופרע.

אני לא יכול להרשות לעצמי המון מסעדות בתקופה זו (אבל כמה אני יכול להרשות בהחלט. מי רוצה לבוא איתי לסעוד איתי?), אז הכנתי לי היום בבית.
חיממתי שמן. הנחתי את הצזיקי על השיש.
שברתי ביצה.
יצא מושלם. כמו בקטלוג.
שברתי עוד אחת. וגם היא יצאה כמו בקטלוג!
2 מ-2. לא היה לי כזה מאזן בשבירת ביצים כמעט אף פעם.
זה היה כ"כ חבל לי להתחיל לקשקש אותן, להרוס את המופת הצהוב שיושב מולי ומביט בי,
והחלטתי לאפשר לו לזוג עיניים שאסעד לארוחת ערב.

אבל זה אני, וכל דבר שחשבתי שהוא too good to be true התברר ככזה.
הלכתי לחדר ושכחתי שיש את זה על הגז וכשנזכרתי זה כבר הפך לביצה קשה...

אכלתי, כי הייתי רעב וכי אין לי בעיה עם ביצה קשה (אני מדבר על החלמון, כן? החלבון היה כמו שצריך).
אז לא עשיתי צזיקי כי הביצים נשברו יפה מדי.
אבל לא אכלתי את העין שהביצים השבורות יפה מדי היו אמורות להפוך אל. 
וכל דבר שחשבתי שהוא too good to be true התברר ככזה.

כל מה שקרה בימים האחרונים,
כל התורה כולה
בתוך מחבת.
כמה פשוט...