מילה ותמונה

הגשם שפעם הסתיר דמעות ואיים להטביע,
היום נופל על קצה אפי ונותן בי חיים.
אחרי שהבנתי שטעיתי, אחרי שהבנתי את כל מה שהפסדתי,
ביקשתי שתמחל לי על המילים הרעות שבחרתי ועל מיליארד הטעויות שלי.
כרתנו בריתות שלא נוכל לעמוד בהן, אבל הן הרגישו נכון.
אהבות נשגבות נולדו במקומות שלא היה להן סיכוי.

הגשם שפעם היה נופל ושוטף הכל לתעלות ביוב,
היום נופל בשביליי והופך אותם לנהרות שוקקים וחיים.
אחרי שהבנתי שאת תפילותיי כיוונתי למקומות הלא נכונים,
ביקשתי שתעמוד על המשמר רק לרגע, כשאני יוצא מדעתי בפעם האחרונה.
היא שמרה עליי שלא אלך רחוק מדי
כשאני נוגע שוב בפצעים הפתוחים.

אני צריך את אהבתה, אהבתה הנשגבת,
של זאת שתדע לסלוח לי על עיוורוני.
זאת שתתן לי אהבה שתזכיר לי למה התעוררתי בבוקר,
שלא תשבר, שלא תברח, שלא תתייאש, גם כשלרגע אחד אני שוכח
את אהבתה הנשגבת.

אני צריך את אהבתה, אהבתה הנשגבת,
כי אני בוחר שבילים חדשים עכשיו
ואני רוצה לדעת לאן בדיוק ללכת.
שבאורה ובעורה,
בהילתה וניחוחה,
היא תסמן לי את אבני הדרך.

אני כבר לא מפחד יותר ואין לי מה להשאיר מאחור יותר.
התיק ארוז והלב מוכן למסע
אל אהבתה, אהבתה הנשגבת.