מילה ותמונה

כשהציפורים שרו על הסורגים,
בחרתי לשמוע אותן שרות שיר עלייך.

לא החלטתי אם אני רוצה שזה יהיה שיר געגוע, אהבה או כמיהה.
המנגינה הייתה מתאימה, ולרגע המילים היו הרבה פחות חשובות.
הסתכלתי עלייך מסתכלת עלייך במראה ורואה אותי מגיע מאחור.
תהיתי על מה את חושבת עכשיו. תהיתי אם את שומעת את השיר שאני שומע.

אני יודע את המציאות, ואני יודע איך זה יכול להיות.
ואני יודע שיכול להיות שכל מה שיישאר לי ממך זה זכרון
של שיער שנדבק על פנייך וריח הזיעה שלך.

אבל כשהציפורים שרו על הסורגים
ואת היית עם פה מלא משחת שיניים ושיער מבולגן,
ידעתי שככה אני רוצה לחיות את שארית חיי.