מילה ותמונה

ישבת על העץ עם חיוך רחב,
ואמרת לי שככה את הכי אוהבת.
אני לא הצלחתי להבין,
אם זה החיוך, העץ או איך שאת יושבת.
בלי כוונה יצא החרוז, בחיי.

עם ירידה חדה בכמות המילים
ועלייה חדה ברמת החיבה,
אני מגלה שאיתך הכי קל לי לדבר
בימים האחרונים.

אולי זה המרחק, אולי זה הנתונים היבשים,
אולי זה אני שהתבגרתי
ועכשיו אני יודע את מי אני רוצה,
וכל היתר מאיימים עליי פחות.

אולי. לא יודע.

אבל רציתי לומר לך
תודה
שאת לא שופטת אותי גם
על אורח חיים לגמרי שונה משלך
ותודה
שאת פה בימים האחרונים
להקשיב לכל השטויות שלי.

ישבת על העץ עם חיוך רחב,
ואמרת לי שככה את אוהבת.
אני לא הצלחתי להבין,
אם זה החיוך, העץ או איך שאת יושבת.
ואני עדיין מחכה שתסבירי לי.

נ.ב.
הקשבתי לעצתך.
אמנם בדרכים עקלקלות
ובמילים מתפתלות.
עכשיו זה כבר לא תלוי בי.