מילה ותמונה

אתמול עלתה שוב לסדר היום הצעתו של אביגדור ליברמן ממצע הבחירות האחרון שלו -
אין נאמנות – אין אזרחות.

אפתח ואומר שאני לא ממעריצי האיש.
אני אפילו די מפחד ממנו, ולא מוכן לחתום על שום נייר שכתוב עליו שהאיש לא מרגל של פוטין, ובא לעשות פה בלגאן בשם אמא רוסיה.

אבל מצד שני,
כשמסתכלים על מצבנו כיום, אני לא יכול שלא לתהות אם זאת לא ההצעה שתציל את עם ישראל וארץ ישראל מאבדון.

הדרישה ההזויה של הפלסטינים במו"מ – מדינה פלסטינית ללא הכרה במדינת ישראל כמדינה יהודית היא נקודת הפתיחה שלי.
מה שהם אומרים זה ככה:
תהיה פלסטין שם יגור עמנו המדוכא והמוכה.
ותהיה ישראל, לשם יוכלו לשוב אותם אלה שגירשתם. הם יוכלו לגור בחיפה, ביפו, בעכו, בירושלים, בלוד.
במתמטיקה פשוטה זה אומר – מדינה וחצי לנו, חצי מדינה לכם.
זה, רבותיי, יהיה תחילת הסוף.
אני לא מדבר על טרנספר, אני לא מדבר על גירוש. אני אולי, בפונט מאוד מאוד קטן, אומר הגירה מרצון.
שילכו לגור בארצם, שהרי הם פלסטינים, ואם איטלקי גר באיטליה וספרדי בספרד, שפלסטיני יגור בפלסטין.
אבל לא.
הם רוצים את הכל, ובשביל זה צריך מישהו חזק מספיק, בוטה מספיק, מאוד לא פוליטיקלי קורקט, שיגיד להם – עד כאן.
היחיד שעושה את זה עד כה, הוא החבר ליברמן.

תראו מי יש לכם בצד השני.
הדוגמא הכי קלה והכי ברורה, היא כמובן חנין זועבי.
האישה הארורה ששמה נישא בבלוג זה פעמים רבות מדי, שוב צועקת ועושה כותרות, והשבוע משתי חזיתות.
האחת, החשובה יותר, היא בהקשר הפשע המשתולל בלוד.
"הממשלה מזניחה" צעקה. צודקת. לוד היא עיר שאני לא מתקרב אליה עם האצבע על המפה בגלל התדמית האיומה שיש לה כעיר אלימות וסמים. ואני גר בבת ים, כן?
"המשטרה לא מתפקדת" זעקה. שוב צודקת. יש אלפי רובים ואקדחים שמסתובבים במערב הפרוע שהולך שם.
אבל רק עד כאן היא צודקת.
מי שהורג אישה על כבוד המשפחה ומעמדה של האישה הוא כג'וק המעוך בלובי מוזנח – זה הם.
מי שמחזיק כלי נשק ללא רשיון, לעיתים, כך קראתי, גונב מבסיסי צה"ל – זה הם.
מי ששם חיי אדם לכלום ושום דבר – זה הם.
זה לא הממשלה. זה לא המשטרה. זה לא משרד החינוך.
זה המגזר, כך הוא נוהג.

חנין זועבי באה בטענות לכל העולם, רק לדבר אחד היא לא מתלוננת – למנהיגי המגזר. לאנשיו.
לומר להם – די! עד כאן!
לא. יותר קל להאשים את הממסד והמדינה מאשר את זה עם היד שלוחצת על ההדק.
יותר קל לה לצאת נגד המדינה השנואה עליה כ"כ.

המקרה השני עליו מדובר, הוא הסכסוך החדש שלה עם בית"ר ירושלים.
אני שונא את בית"ר. שונא את ההתנהגות של קהל הבבונים שלהם ומפחד לעבור ליד אנשים עם חולצת  "לה פמיליה" אחרי משחקים מולם.
אבל זועבי, היא מכל האנשים, האשימה אותם באלימות ובגזענות. אותה אחת שעודדה הרג חיילים במשט, ותחת כל עץ רענן משקרת במצח נחושה ומייצגת את האויב שלנו, מאשימה את אוהדי בית"ר באלימות.
זאת ועוד, היא מאשימה אותם באלימות במשחק שנכחתי בו.
המרחק בין מושבי ליציע אוהדי בית"ר, היה בערך 40-50 מטר בקו אווירי.
הקהל של בית"ר הוא קולני. כשהוא שר את שמות שחקניו, האצטדיון רועד. גם כשהוא מקלל את שחקני הקבוצה היריבה, אגב.
בנתניה משחקים שלושה שחקנים ערבים.
אני לא שמעתי קללה אחת, בטח לא שירה מאורגנת ואלימה כמנהגם.
במילים אחרות, ממקור ראשון – זועבי משקרת.
היא באה לחרחר ריב ומדון ולהטיף מוסר, כמו אותם כמרים שמזיינים ילדים ואח"כ זועקים מרה על הידרדרות הדור.

חבר הכנסת אחמד טיבי הוא איש רהוט ומשעשע. יש לו עברית שאני מתקנא בה.
תענוג לשמוע אותו מדברים על ענייני דיומא.
אבל כשהכסף על השולחן, האיש לא פחות גרוע מזועבי.
בתחילת השבוע נורה פלסטיני מחברון עת הסתנן לירושלים.
תגובתו של טיבי הייתה "שוב רוצחים ערבי בדם קר".
לפני שבועיים וחצי, אולי שלושה, היה מארב מתוכנן בחברון. נרצחו ארבעה אנשים, בהם אישה בהריון.
לפי הידיעות שפורסמו, בוצע בהם גם ירי מטווח קצר, קרי – וידוא הריגה.
שוב – וידוא הריגה לאישה בהריון.
איפה היה אותו אחמד טיבי שזעק מרה על מותו של המסתנן הלא-חוקי הפלסטיני, שלו היה נכנס למצרים, לא היו טורחים גם לרדוף אחריו, אלא יורים בו מיד?

זה לא אנחנו טלית שכולה תכלת. יש בין חיילינו הגיבורים אנשים שהם בושה למין האנושי ומקומם בגן החיות, כמו אותה עדן אברג'יל או החייל המרקד מהימים האחרונים.
אנשים זוועתיים שיש למצות עמם את הדין, אבל אלה אנשים בזויים שלא מייצגים אתכם ואותי.

אלה האנשים שמוציאים דיבתנו רעה בעולם, ותכל'ס, כשאני רואה אותם ועוד רבים, אני לא יכול שלא להבין לפעמים למה שונאים אותנו כ"כ בעולם. דוגמאות יש הרבה, אבל זה פוסט אחר. ציוני...

חברי כנסת הערבים אמורים לייצג את ערביי ישראל.
אותם אנשים קשי יום שהדבר היחיד באג'נדה שלהם היא לשרוד, וזה קשה, וזה שובר את הלב.
אבל חברי הכנסת האלה לא מייצגים אותם. הם קוראים בשמם רק כשהם הורגים אחד את השני בלוד או ברהט או זורקים אבנים על מנהלת בית ספר בעין מאהל, רק בגלל שהיא מנהלת ולא מנהל (חנין זועבי התלוננה על מעמד האישה בישראל. זה במגזר שבו היא אמורה לייצג. איפה קולה? איפה הגינוי?), וגם אז הם מאשימים את הממסד.
הממסד שלנו מושחת, רקוב, בירוקרטי, מכוער, בזוי, דוחה, לאנשים פשוטים ושומרי חוק אין שום סיכוי מולו. אבל הוא לא אשם במה שקורה במקומות האלה. זה לא בגלל דיכוי, כי עניים יש גם בירוחם.
זה לא בגלל מערכת החינוך כי היא דפוקה בכל הארץ.
זה לא בגלל מערכת הרווחה כי את האתיופים דופקים הרבה יותר, והם לא מיידים אבנים והם לא יוצאים לקרבות רחוב.

חברי הכנסת הערבים מייצגים את החמאס, את החיזבאללה. זועבי, טיבי, בשארה, זחאלקה. תמיד הם מדברים על הפלסטינים וסבלם, ורק לעיתים נדירות תשמעו אותם מדברים על ערביי ישראל, הציבור שבחר בהם, ועבורם הם שם.
הם רוצים את זכות השיבה לפלסטינים, אבל הם פלסטינים ולא ערביים ישראלים.
כששואלים בטלוויזיה אדם ערבי מה הוא, יש שתי תשובות:
ערבי ישראלי או פלסטיני.
צר לי על הבוטות, אבל אם הוא מכנה עצמו פלסטיני, אין שום סיבה שיקבל אזרחות ישראלית.
תוקם מדינה פלסטינית עכשיו או אח"כ, שם מקומו. בין עמו ובין אחיו. לא פה, ולא תוך כדי ניסיון לדחוק מפה את רגלי הישראלים.

העובדה שמנהיגי החמאס וחיזבאללה, וגם אבו מאזן, ד"ר להכחשת שואה, אגב, אומרים מפורשות שקודם מזרח ירושלים ואח"כ כל הארץ, היא סימן רע שמלמד עם מי יש לנו עסק. הם לא מסתירים את רצונם בחיפה ויפו וירושלים. צריך למתוח גבולות, וצריך מנהיג עם ביצים שיעצור את הסחף הזה.

אם מחר יהיה משאל עם בנושא הצעת החוק "אין נאמנות – אין אזרחות", ואשים פתק בעד,
אולי איזה נובוריש שקורא עיתון בכיכר ברומא יקרא לי פשיסט.
אבל אני צריך שלילדיי ולילדיהם תהיה ארץ משלהם לגור בה,
וזה לא יקרה אם לא יהיו שתי מדינות לשני עמים כשאחת מהם היא מדינה יהודית לעם היהודי ורק אח"כ לכל אזרחיה ומהגריה.
לפעמים אתה מוותר על מנת לאפה בשבילך כדי לקנות שתי מנות פלאפל, לך ולזה שאין לו.
אבל יש מקומות שאסור לוותר עליהם ואתה צריך לחשוב קודם כל עליך.

אני קודם בנאדם, אחר כך יהודי, אחר כך ישראלי, אחר כך כל היתר.
אם הם יקבלו את מבוקשם, הם יגרשו אותי מארצי או יהרגו אותי בשל דתי.
תקראו לי פשיסט.
עתידה של ארצי חשוב לי יותר מזה.