מילה ותמונה

העדפתי לשקר לה ולומר לה שנשארתי עם אבק לדמעות
ושאין שום טעם שאבכה לה, גם כך היא לעולם לא תאמין לי, מאשר לומר לה שעצוב לי.
היא לא ידעה שכמו בעבר, עמדתי בצומת כל השבילים המוליכים אליה,
וחיכיתי לעלות השחר ולרגע שבו היא יוצאת מחלומה לחייה.

הימים הטובים הלכו,
והימים הרעים עברו,
והימים שחיכיתי להם היו אלה שהרגו אותי מבפנים.
לפעמים זה נדמה שהשתגעתי,
אבל אני יודע שהיא הייתה אמיתית.
הטרגדיה שלי הייתה שהתעוררתי כל בוקר לעולם שהיא חלק ממנו,
והיא התעוררה כל בוקר לעולם שאני לא.