מילה ותמונה

יש חירות בלכתוב,
יש חירות בלחשוב
על הדברים מבלי להתנצל מראש.

יש קרבות לפנים,
המון קרבות הסתיימו,
ותבוסות לימדו שכבר אין ממה לחשוש.

מפליג במכונית,
גשם דופק על הגג,
אני רחוק מהכל ולא מכיר פה שום פנייה.

בעיתון של היום
רצח עם ואני
מדלג ישר למוסף הספורט.

עכשיו אני צועד שוב
לצלילי תוף
וסופר צעדים אל דלת שודאי נעולה.

רק צללים לפניי
ורוחות עזות מעליי
ואני לא מצליח למצוא שום הקלה.

אני לא יכול לחלום שזה נגמר,
אני לא יכול להבין שזה נגמר,
אני מרגיש צורך להילחם,
אין לי מושג במי ועל מה, אבל אני לא יכול לתת לו לנצח.

בעיצומו של בלוק כתיבה במימדים תנ"כיים, חיפשתי לפחות שעתיים מילים שאני ממש צריך לומר כרגע.
crowded house עם don't dream it's over היו הכי קרובים.
בא לי להקיא מהחסימות האלה.