מילה ותמונה

מתחילים ממקום מסוים, ואז הולכים. אף פעם לא יודעים לאן באמת נגיע. אפשר לנחש, אפשר לכוון, אי אפשר לדעת.

כינוי:

בן: 42

תמונה

RSS: לקטעים לתגובות

הבלוג חבר בטבעות:

בלוג כתיבה יוצרת

11/2010

ארבעה חודשים

והפעם,
בלי פוסט מדמם, בלי דמעות.
רק תמונות פלאפון ישנות שגיליתי לאחרונה.
רובן מעלות בי חיוך. היתר מזכירות לי כמה יפה הוא היה ואת תכונות האופי שלו.

אל תתנו לראש המונח להטעות אתכם. רואים את העצם בין הידיים? זה היה מוציא את הפומה שבו.
אני היחיד שיכל להוציא ממנו את העצם הזאת בבטחה.
בחודשים האחרונים הוא איבד עניין בעצם, ועד היום היא מונחת על המיטה שלו, ממש כמו שהייתה ביום האחרון.

כשהרעמים רעמו, הזיקוקים זיקקו, הנפצים התנפצו והחוליגנים השליכו בקבוקים, הוא חיפש מקום להתחבא בו. בד"כ זאת הייתה האמבטיה.
אני זוכר מקלחת אחת בחורף, כשרעם היכה ואני עם הסבון והוא מחליט להיכנס פנימה בכל מחיר...

זה הלפני. באחרי, הכדור היה קרוע לגזרים ממשחקים של "תביא את הכדור"...

ישן בבית הוריי.

בשבוע הראשון בדירה החדשה. תמונה מעניינת. האוזניים סקרניות והעיניים פקוחות לרווחה.
מיישיר מבט למצלמה, ומזכיר לי... ילד.

מנוחת הלוחם.
גיבור על בחודשים האחרונים לחייו. נלחם עד הסוף.
אבל בסוף גם סופרמן מת.

נכתב על ידי , 21/11/2010 18:20
6 תגובות הצג תגובות הוסף תגובה הוסף הפניה קישור ישיר שתף המלץ הצע ציטוט

<< לקטע הקודם

לבלוג המלא

לקטע הבא >>

הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , 20 פלוס , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להנווד אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על הנווד ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)

שם משתמש:	סיסמה:
שכחת סיסמה?	זכור אותי
לפתיחת בלוג חדש

	חפש שם בלוג/בלוגר
	חפש בכל הבלוגים
	חפש בבלוג זה